הכדורים מרדימים אותי, בפיג׳מה של חורף, מכנסיים ורודים פרוותיים עם לבבות, אני שוכבת במיטה ונרגעת. היום יום ההולדת של המלכה שלי. לא ראיתי אותה כמעט שבועיים, וגם היום כמעט ולא דיברנו. אבל היא במחשבות שלי, כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שניה. ועכשיו אני מדמיינת, אותה.
מדמיינת את הגוף המקומר שלה, העור הבהיר ונקודות החן היפות, הג׳ינס שיושב עליה כל כך יפה, והתחת הסקסי שלה בתוכו. היד שלה שאני רוצה להרגיש, וללטף. החיוך שלה, עם הגומה שהוא יוצר ממש בקצה השפתיים, העיניים הירוקות שלה שתמיד כל כך מבריקות, והמבט החודר.. השיער הארוך והחלק שלה, הפנים היפות שלה. הלב שלה, שכל כך חשוף וחזק מולי. האהבה שהיא מפגינה במעשים. המילים שלה שרכות וקשות כשצריך. המגע שלה, שנעים וכואב שהיא רוצה. המגע שלה, שאני תמיד רוצה. תמיד רוצה להרגיש אותה נוגעת בגוף שלי, נוגעת בלב שלי. אני אוהבת אותה, בכל חלק בגוף שלי, אני אוהבת אותה. אין אישה כמוה. והיא המלכה שלי, אני הגורה שלה. זכיתי לאהוב ולהשתייך לאישה היפה בעולם. אני כותבת את זה ובוכה, בוכה מאהבה רבה כל כך. בוכה מהאושר של לדמיין אותה. משהו ברעש המונוטוני של פעימות הלב האוהב עוזר לי להירדם. האישה המושלמת הזאת בת 30 היום. לעוד הרבה שנים מאושרות.. יום הולדת שמח, מלכה שלי. את לגמרי עוגת יום ההולדת, עם הדובדבן בקצה, והקצפת שלי.
אני אוהבת אותך.
