לא ברור איך ולמה, אבל הויזואל פתאום צף לפני כמה שנים.
היא דמות חינוכית, אני ילד קטן,טוב סה"כ ושמנמן ואז היא תופסת אותי משכיבה אותי על ברכייה ומול כולם מפליקה לי בטוסיק.
לא זכור לי אם אפילו ספרתי על זה להוריי, הדחקתי את זה.
אני זוכר היום את שמה, פרצופה (באופן כללי) ואת התחושה.
כמה השפעה יש לארוע הזה ולאירועים אחרים שקשורים אליה על העובדה שאני כאן? אין לי מושג.
אבל דבר אחד בטוח: לא הייתי מוכן והיא צילקה את נפשי.
וזה העניין, שלא הייתי מוכן.
הייתי ילד טוב, אחד שלא חטף בבית.
כשאתה מוכן לחטוף אתה מתגונן, בין אם בגוף או במוח.
אבל כשאתה לא מוכן, אתה מקבל טריחה* שתזכור לכל החים, בין אם במודע או בתת המודע.
חלק מהחיים זה לחטוף ולקום, הבעיה עם לחטוף כשאתה לא מוכן, היא שאחר כך אתה מתגונן, תמידית כמעט.
וזה מונע ממך לפעמים, להרגיש.
זה נכון למכה פיזית או פסיכולוגית, זה נכון להפלקה, לפגיעה באמון או לגלות שמישהו רוצה ברעתך.
האם אני כועס עליה היום?התשובה היא חד משמעית לא, כי זה לא יעזור.
אני זה אני, עם השריטות והצלקות ואין לי שום יכולת להמנע מכך.
רק לנסות להמנע מלהיות לא מוכן בעתיד.
במקום מסויים אני אפילו חייב לה תודה.
אם כולם טובים ואין רע, אז אתה לא מעריך את הטוב.
ואם יש משהו שנוכח אצלי, מלבד זהירות זו הכרת הטוב.
*מכה.
