לפני 3 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 21:02
אני חיה בקומונה.
אני האדם שהכי לא מתאים לו לחיות ככה, בשותפות, אמנם של שטח אבל עדיין מרגיש כמו דירת שותפים ענקית.
החווה לעומת זאת תפורה עליי.
בעלי החיים, הקרקע, העצים, התוכים, השקט החלקי, זה מתאים לי בול.
בכלום זמן שאני כאן הכרתי אנשים שבלב שלי נהיו חלק ממני, גם אם בתקופה קצרה.
אנשים שמקיומם אני כבר לא יכולה להתעלם, כבר לא יכולה להתחבא בכוך שלי, וכבר לא יכולה להשתבלל כמו שאני יודעת. מה שעשיתי תמיד.
אנשים שגם אני צריכה להתחשב בהם
לא רק הם בי
אנשים שנכנסו לי חזק ללב
גם אם ידוע שלא עם כולם אשמור על קשר בעתיד.
אבל לפרק זמן מסויים
יש לי עוד משפחה קרובה
וזה לא כזה בודד כמו שחשבתי.