בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ceci n'est pas une blog

לפני שנה. 18 באוק׳ 2020, 13:59

לפתתי את המעקה מולי. ממרום הקומה השישית הבטנו יחד מטה על האנשים ההולכים לדרכם ברחוב. בריזה נעימה של תחילת סתיו פרעה את שערך. הרגשתי את גופך מאחורי שלי, שדייך הגדולים נמעכים אל החולצה שלי. אם מישהי מהאנשים למטה היה מביט למעלה, הוא היה רואה גבר מביט מהמרפסת ומאחוריו אישה המשעינה את ראשה על כתפו. הוא לא היה רואה את המכנסיים המופשלים, או שומע את הקולות הגסים של חומר הסיכה בעודך הולמת את עצמך אל תוכי שוב ושוב. הצמדת את פיך לאוזני ולחשת.

"מה אתה חושב שהאנשים למטה היו חושבים אם הם היו יודעים שאני בועלת אותך כרגע?" 

לפני שהספקתי לענות, ידך נשלחה לפנים ואחזה באיבר הזקור שלי. היא החליקה עליו מעלה ומטה בעצלתיים.

"אני אוהבת כשאחרים רואים אותך ככה, ברגליים מפושקות, מקבל אותי אליך כל כך יפה. אולי מאוחר יותר נחזור על זה בחדר השינה, ונצלם את מה שהאנשים שם למטה לא יכולים לראות. אולי נעלה סרטון חדש לערוץ שלנו. תרצה להראות להם כמה אתה אוהב להיחדר? כמה אתה צריך שאישה כמוני תחדור אליך שוב ושוב? אתה תגנח עבורם כמו שאתה רוצה לעשות עכשיו אבל לא יכול?"

התנשפתי. רציתי לענות לה, אבל הייתי צריך להתרכז כדי לא לאבד שיווי משקל. תנועות האגן שלה נהיו יותר פראיות. ידעתי שהיא מנסה לגרום לי להיאנח או לגנוח, או לזוז בצורה שאולי תסגיר את מה שקורה בתוך הדירה מתחת לקו הראייה. זה היה משחק פסיכולוגי עבור שנינו, וידעתי שהיא נהנית מחוסר האונים שלי ומהעובדה שאני לא יכול לתת דרור לתחושות שהתחוללו בתוכי, כפי שאני עושה כששנינו לבד, בחדר.

כשהרגשתי את הזרע מתפרץ היא הגבירה את קצב השיפשוף שלה. לא יכולתי להחניק קריאת עונג חדה. בחורה צעירה מהרחוב הרימה מבט משתומם, לראות במה מדובר.

Alas - (:
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י