שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני 3 שנים. 20 באוקטובר 2020 בשעה 7:47

אני רוצה להגיד לכם שהיה לי יום מעולה אתמול. המשעשע ביותר, הוא שהיום הזה היה הכי רחוק מלהיות מוצלח: מהבוקר הכל התקלקל, הטרמפ שלי איחר בחצי שעה, איחרתי למסדר, הרסרית עשתה לי בלאגן, אחר כך רבה עם המפקדת שלי, בגללה הגעתי היום מוקדם לבסיס, היא דפקה את הבוקר שלי, ואז משרד הרישוי דפק את הסופ״ש שלי, שיכל להיות הרבה יותר קל, בלי עוד תחב״צ מיותר. ישבתי בחוץ והיו יותר מדי זבובים, הלכתי לשירותים כמה פעמים בשביל פעם אחת כי כל פעם דבר אחר היה חסר, בצהריים כבר איבדתי את זה ממש. כל דבר קטן אתמול היה בעייתי, אפילו הטרמפ חזרה שלי, איחר המון ויצאנו מאוחר מהבסיס כאשר שיחררו אותי מוקדם מאוד. בערב מצאתי את עצמי במליון שיחות טלפון מרגיזות כמעט בו זמנית, אוכלת ותוך כדי מדברת עם אנשים על דברים שצריך, היו דברים שגרמו לי לקנאה ולבאסה, שרציתי שיהיו ישירים יותר. כשכעסתי בבוקר על שטות אמרתי לעצמי, ״עבר״ ושכחתי מזה, כמעט מיד. בהמשך היום נכנסתי ללחץ ורציתי לבכות, התנשמתי חזק, אז הלכתי לשירותים ונשמתי עמוק, עד שחזרתי חדשה. דיברתי עם המלכה על משהו שרציתי לשנות, בנעימות, ועם הידיעה שלא משנה מה תחליט אני אהיה בסדר. כשידיד שלי איחר, במקום לכעוס, מצאתי בתוכי את הסבלנות לשאול אותו לשלומו ולהיות לו לאוזן קשבת. לאורך היום, כולו, נשכתי שפתיים. לצד זה הסתכלתי על הדברים הטובים בחיי, ויצרתי דברים טובים חדשים בנוסף. התקשרתי למלך, והייתה שיחה נהדרת ונעימה, דיברתי עם חבר טוב ואמרנו שאולי נפגש בשבוע הבא, יצרתי שיחות עם אנשים סביבי, אפילו עם המפקדת הקודמת שלי שאני לא אוהבת. העובדה שאני יכולה לשים מאחור דברים שקשים, מכעיסים, ומכאיבים לי, מראים שיש לי אני יציבה יותר. העובדה שאני נושכת שפתיים, ולא נופלת על הברכיים מהכאב, אלה עומדת איתנה. אני אכן יציבה יותר לאחרונה, מגיבה נכון לסיטואציות, ולאט מאמינה בשינוי, בעצמי, ובעצמי שתחולל את השינוי. אני מודעת לכוח שנשפך ממני, אני רואה את הקסם שאני מתהווה, אני יודעת שאני מיוחדת, יפה, כישרונית, שאף אחד ואף אחת לא יהיו כמוני. אני יודעת כמה אני שווה, וזה נהדר.

Master Maor​(שולט){הפוכית} - איזו תענוג לקרוא.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י