לפני 3 שנים. 25 באוקטובר 2020 בשעה 0:32
אני מלאה בריח של גבר אחר ולא זוכרת כבר של מי אני אמורה להיות. היו פעמים שהייתי מתהפכת במיטות זרות כל הלילה ובבוקר מורחת משחת שיניים על אצבע ומצחצחת אותן לפני שהוא התעורר; חומקת מהדלת בשקט מופתי ונוסעת לעבודה באוטובוס מיטלטל. ערבים אבודים של חציית הגבול, ימים שוממים בלי זיכרון אחד. ואני כבר לא יודעת לאן אני מתקדמת. בכבישים המתפתלים למצדה שמענו את השיר ההוא שגרם לי לחשוב על מי שהשארתי מאחור, נוגעת-לא-נוגעת במישהו חדש שאני לא יודעת איך לנשום לתוכי מבלי להיחנק. אני עייפה כל-כך ולא מצליחה לשחרר.
(שם אהבתי השיכורה ולא מיין את עיניה תעצום לאט לאט)
