תשאירי לי מקום לחבק אותך

במקום ללמוד הכנתי בצק. ירדתי לסופר במיוחד כדי לקנות קמח כוסמין, וכשחזרתי ערבלתי אותו עם שמן ומים ושמרים וסוכר. ואז לשתי. והתפחתי. עטפתי אותו במגבת ישנה במקום חמים וצפיתי בו הולך וגדל ומתנפח עד שלא נשאר יותר מקום בקערה. יש לי טוסטר-אובן משומש וישן, ששכבה של אבק מכסה אותו מלמעלה. במקום לחמניות תפוחות ואווריריות, הוצאתי ממנו לחם דחוס ובצקי, שרוף מלמעלה. את הכמות השנייה כבר הכנסתי בחום נמוך יותר ולזמן ארוך יותר. אבל בינתיים אני יושבת בסלון המדברי שלי, אוכלת לחם אפוי-למחצה עם קצוות שרופים. בתוך הלחם החבאתי שומשום ובזיליקום, כאילו שהפתעות יהפכו אותו לבית. אולי יום אחד אמצא.

(בעוד שעה כאבי הבטן מהבצק הנא יגיעו. בינתיים הרגשתי כמעט בת ארבע)