מטבען של זכרונות שהם מחזיקים בתכונה אחת בו זמנית. הקושי לזכור שמשולב עם הצורך והרצון לזכור מייחד את השכרון וממקד אותו באחד. רגש אחד.
אני זוכרת אותו. עם שם מרענן שכזה , חיוך נעים. וגעגוע מטורף לאהובתו האסורה.
הבחירה שלו להיות במערכות כושלות, לא הגיוניות תאמו לו. לדעתי, ואל תגידו לו, אבל היו נכונות לו. הן אפשרו לו מסגרת לסבול. ובגדול.
באחת מפגישתנו 'נזף בי' שאינני הולכת על נעלי עקב.
הייתי אז בת כלום וקצת, וממש לא הבנתי את רוח הדברים. או שכן. אני כבר לא זוכרת.
הסתכלתי עליו ובחיוך שאלתי 'זה החיסרון היחיד שלי אם כך, זכיתי...'
והוא , כמובן כמובן, נעלב, ואמר לי שאין לי הבנה איך אישה אמיתית צריכה להיות.
לא בדיוק הבנתי מה זה אמיתית.
רק ידעתי שמה שאני מרגישה הוא אמיתי....ולכן,לא נעצתי בעכוזו את עקבי המחודד כי זה דרש לקנות, לנעול ולנעוץ...
ועכשיו אני מנסה להבין למה נזכרתי בו בכלל. באביב.
אולי כי הוא לא היה חביב?