בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשאירי לי מקום לחבק אותך

בחלום
לפני 3 שנים. 24 בנובמבר 2020 בשעה 17:09

אני מדממת את כל הכאב שלי ואיתו גם הסבלנות אוזלת. אני לא רוצה שתיגע בי ואני לא רוצה לגעת בך ואני רוצה להיות בלעדיך. אני רוצה לשבת במרפסת ריקה ולנשום ערב ריק ולמלא את התיק הריק שלי ולברוח. כבר שבועות לא דחפתי לתיק תחתונים להחלפה ומברשת שיניים של מטוסים וחודשים שלא תהיתי לעצמי אם אחזור הביתה בערב. מדלגת ממיטה קבועה אחת לאחרת, מפנה מדפים וממלאה מגירות במברשת שיער, דאודורנט, שמפו. משאירה עקבות של עצמי ומסלקת את שלו. אחרי שהוא הולך אני דוחפת את החפצים שלו למדף התחתון בארון ומכסה במגבת. אני מנסה לשמר את הלבד שלי והשדים רצים ומשיגים אותי כשאני נחה. אני הארנב והם הצב. כשהם יגיעו לא יהיו לי משרדים חשוכים ופיצות אנונימיות לאכול, רק אחד שבחרתי ואני לא יודעת למה. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י