אחרי שבוע ארוך וקשה של תזוזה, אני מוצאת את היכולת לנוח בסוף השבוע הזה. היא באה עם המון מאמץ, ובנקודות שאני מזהה אותו אני משתדלת לשחרר. קיבלתי גוף, ונפש, שאני עוד לא מצליחה לגמרי לשלוט עליהם, לאט.
אני מאפשרת לעצמי לנוח. כשאני שומעת רעשי רקע אני מתרכזת בכאן ועכשיו. כשאני במקלחת, אני לרגע משתיקה את המחשבות ומגבירה את הרעש של המים הזורמים, מסתכלת על מה שאני רואה, אני מתקלחת ונעים לי.
שותה מים, האוכל בתנור, שמה גלונים של שמן על הגוף שלי, מעסה בתנועות איטיות, מעניקה אהבה לעצמי. אני מרפאה את עצמי עכשיו.
ומהכל, לשלוט במוח זה הדבר הקשה ביותר. לא להבהל, להתרכז בדבר מסוים מתוך מספר דברים, אך גם לשים לב לכמה דברים בו זמנים- לנשימות לצד מה שקורה. אחרי שעשיתי את זה, להאמין, לדעת שיהיה בסדר.
אני יוצרת את המציאות שלי. מגיע לי טוב, אני בתהליך מתמשך שלא נגמר. אם רע לי, זה לא נעצר שם, זה ממשיך לטוב.
אני מודה על היכולת לנוח, המנוחה מתבטאת גם בהצהרה: אני לא יודעת הכל.
אני נשלטת של החיים. אני שתמיד מחפשת שליטה, לא יכולה להשיג אותה כי החיים לא צפויים. אין לי מה להבהל בגלל מה שיקרה בעתיד כי אי לא יודעת מה יקרה. המחשבות שלנו חזקות, ואני אל מולן חלשה. מדיטציה זה לגמרי משהו שאני ארצה לנסות בקרוב, חושבת שזה הזמן.
שוכבת במיטה באחלה ווייב. משחררת, עוד לא משוחררת. זה תהליך מתמשך.
מאפשרת לדברים חדשים לקרות.
(מחר גם אעלה פוסט על החוויה המשחררת שהיתה לי שבוע שעבר)
איזה כיף להיות קטנה (:
https://www.youtube.com/watch?v=kv9Us78gyyA