שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Surreal

לפני 3 שנים. 11 בדצמבר 2020 בשעה 9:43

זאת הפעם הראשונה שבכיתי בסשן.

היו דמעות בעיניים בעבר.. הפעם זה היה בכי מתגלגל

התייפחות שלא ציפיתי לה

אחרי שעות בלי לזוז לפקודתך

כשכל מה שאני רואה מבעד אפעפיים סגורות זה הבזקים של אור שנכנסים מתחת לכיסוי העיניים

רועדת מקור אך מוכנה להישאר עוד שעות תחת הידיים שלך

בזמן שאתה הופך אותי ליצירת אומנות

הייתי כלי בעבר, הייתי שטיח, הייתי שרמוטה וכלבונת וילדה

אבל אתמול אתה הפכת אותי לקנבס

התרגשתי גם במהלך הצביעה

עם כל התזה של צבע הרגשתי אותך אוהב אותי ביצירה

ובעודך מחזיק אותי מול המראה

ומסיר ממני את כיסוי העיניים

לא יכולתי שלא להתפרץ כמו סכר שנפתח

כשפתחתי את העיניים

ומעולם לא הייתי מהממת כמו ברגע הזה

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י