בבסיס, בטח בראש השרוט והילדותי שלי, הכל היה פנטזיה.
מלכת הכיתה, המורות, גם הקצינה השחומה ההיא עם המקל מטאטא, בחדר האוכל של הטירונות, זו שהכתה בו על השולחן 20 ס"מ מהאצבעות שלי וצרחה לי לתוך האוזן "ידיים מאחורי הגב", טוב, היא היתה אמיתית.
אבל מה שקרה בראש שלי כשהייתי בלילה בתוך השק"ש-זו היתה פנטזיה.
כל העניין הזה של מלכות ועבדים הוא הרי גרסה סליזית של האחים גרים (שהיו די סליזים בעצמם) ואל תטעו זה מוכר יפה מאוד.
כי רבים מאיתנו חושקים בפנטזיה יפה, על מלכה מרושעת ועבדים מסכנים, על שליטה נשית ועוד כל מיני כאלו דברים שגרמו לכמה צ'כים להקים בזמנו את OWK .
אבל ביננו, בשקט בלי שאף אחת תשמע? אף אחד מאיתנו לא באמת היה רוצה לחיות יומימית את הפנטזיה הזו.
בטח לא להשלט על ידי מרושעות קרות ואכזריות.
אז בראש השרוט שלי הרוב היה פנטזיה, גרעין של אמת עם טונה של פנטזיה.
עד אליה.
אצל גבירתי אין מקום לאשליות, תארים או תיאורים חסרי קשר למציאות.
באופן מודע ומציאותי מסרתי לה את השליטה ושנינו יודעים שבכל רגע נתון מישהו מאיתנו יכול להגיד "שלום ותודה".
וזו הדרך הכי נפלאה לשלוט ולהשלט, מתוך רצון של שני הצדדים ובלי חוזים ושלשלאות.
היא קיבלה את המפתח לראש שלי, למחשבות שלי ולכלובון שלי.
העובדה שיש לה את המפתחות והגישה, אבל אני יודע שאין סיכוי שהיא תעשה בהן שימוש לרעה, אלא להיפך, מעצימה את ההערצה שלי אליה.
וזו טיפה בעיה, כי היא, מצידה, לא מחפשת מחמאות מוגזמות.
למעשה, היא טוענת שאפילו המחמאות המציאותיות ולא מוגזמות שלי -מוגזמות.
כאמור בעיה קטנה.
כיוון שהיא אמיתית היא לקחה את הפנטזיות בנות ה-40 שלי וכמו שלפה אותן מהראש שלי, דרכה עליהן ואמרה "תתבגר, מעכשיו הכל אמיתי".
אז אין מלכות ועבדים ויש לעומת זאת הרמון.
ובו יש אותה, את אנטי,אותי ואת החיים עצמם.
ובחיים האלו הנוכחות שלה אמיתית לחלוטין, דואגת, דורשת ואכפתית כמו שרק רכושנית שכמותה יכולה להיות.
ההערצה, התשוקה ובעיקר האהבה שלי אליה, הכל אמיתי ובוגר הרבה יותר.
וכן, גם הפנטזיות החדשות שהונחו בראש (הפחות שרוט) שלי, אמיתיות מאי פעם.
ולסיום שיר על פנטזיה שמתחיל ב Get down
