סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Merces Letifer

"להביט לא אחדל
ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת"
בדרך הגדולה
נתן אלתרמן

"איזה כוח היה לגיהינום לו האסורים בו לא יכלו לחלום על גן-עדן" ניל גיימן
לפני 3 שנים. 21 בדצמבר 2020 בשעה 7:21

כילד אהבתי חורף.

שלוליות  שלשולים שוקו חם.

אמא במטבח מכינה דגים מטוגנים.

ריחות טעמים ומטעמים. 

התבגרתי

היום חורף זה לא שנאה וזה לא אהבה.

זו רק עוד עונה.

שמורגשת במפרקים.

ומחזירה ללילות חשוכים.

זכרון למשל לחורף בחברון שהשירותים במרחק 2 מטרים.

והרוח בחוץ נושבת על 80.

וקר 

קור קפוא 

שאפילו המפזר חום לא עוזר.

של התחפרות בשקש.

ותהייה האם אעבור את ה70 מטרים לחדר אוכל בלי לקפוא. 

ריחות של סולר טלק וזיעה מזכירים לי ימ''ח שנפתח.

ריח של התרגשות ומתח.

וקור.   

שלא משנה כמה דוחפים תה מתוק.

לא עוזר.

לילות של סיגריות עד שמתפתחות דלקות בסינוסים.  

וקור פשוט קור דפוק שמוצץ מהרגליים כל טיפת חום.

כשבראש המחשבה שאין מחשבה.

רק קר.

הסתכלות באמר''ל חושפת רק חושך.

ומבט לשמיים נטולי עננים....

חושפת שני דברים.

אין סוף כוכבים.

והבנה

אין עננים יש קור.

קור רע וחושך.

באמת שפעם אהבתי חורף.

היום זה אזור נוחות לשמיכה ומשקה חם. 

אבל שם זו היתה רק תפילה.

הזכרונות של הקור מתערבלים ומתערסלים בין תעסוקה לשירות סדיר.

לחשוב שפעם הייתי יותר חסין.

היום זה רק הרגליים לא סובלות.

ובלב מין הרגשה אולי תפילה אולי תהיה.

על כאלה ששם.

בקור.

שרק מחכים שהוא יעבור.

  

  

חשופית שתוקה​(נשלטת) - הייתי מתה להיות לידך הבוקר,
לחמם אותך בגופי מהקור,
ולחמם לך את המחשבות.


אותותו יחד.
לפני 3 שנים
Scarlett O'hara - קר ברגליים, קר בלב, כשחם פתאום זה רותח והלב עולה על גדותיו...
לא ידעתי שאדרנלין זו התמכרות.

אחרי זמן מה כל מה שנשאר זה ההדים ומתישהו הם עוברים את הכתף רק במעין ריחוף קל שאתה פחות שם לב אליו.

}{
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י