כילד אהבתי חורף.
שלוליות שלשולים שוקו חם.
אמא במטבח מכינה דגים מטוגנים.
ריחות טעמים ומטעמים.
התבגרתי
היום חורף זה לא שנאה וזה לא אהבה.
זו רק עוד עונה.
שמורגשת במפרקים.
ומחזירה ללילות חשוכים.
זכרון למשל לחורף בחברון שהשירותים במרחק 2 מטרים.
והרוח בחוץ נושבת על 80.
וקר
קור קפוא
שאפילו המפזר חום לא עוזר.
של התחפרות בשקש.
ותהייה האם אעבור את ה70 מטרים לחדר אוכל בלי לקפוא.
ריחות של סולר טלק וזיעה מזכירים לי ימ''ח שנפתח.
ריח של התרגשות ומתח.
וקור.
שלא משנה כמה דוחפים תה מתוק.
לא עוזר.
לילות של סיגריות עד שמתפתחות דלקות בסינוסים.
וקור פשוט קור דפוק שמוצץ מהרגליים כל טיפת חום.
כשבראש המחשבה שאין מחשבה.
רק קר.
הסתכלות באמר''ל חושפת רק חושך.
ומבט לשמיים נטולי עננים....
חושפת שני דברים.
אין סוף כוכבים.
והבנה
אין עננים יש קור.
קור רע וחושך.
באמת שפעם אהבתי חורף.
היום זה אזור נוחות לשמיכה ומשקה חם.
אבל שם זו היתה רק תפילה.
הזכרונות של הקור מתערבלים ומתערסלים בין תעסוקה לשירות סדיר.
לחשוב שפעם הייתי יותר חסין.
היום זה רק הרגליים לא סובלות.
ובלב מין הרגשה אולי תפילה אולי תהיה.
על כאלה ששם.
בקור.
שרק מחכים שהוא יעבור.