סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבל, את מפסידה את הזריחה

Juliet loves the beat and the lust it commands
Drop the dagger and lather the blood on your hands, Romeo
לפני שנה. 4 בינו׳ 2021, 4:36

אני נושמת עמוק, וקר כאן. קר בבית, קר בחדר, והעור שלי עטוף בבד עבה שנוגע בי רק קצת, רק מספיק כדי לתת לקור לחדור אל תוכי. אל תוך הבגדים שלי, אל תוך המיטה שלי. 

פעם חשבתי שאני יפה באופן הזה, עצם בריח עדינה שבולטת מתוך סווצ'רט גדול מידי שרק מונח על הגוף. תחתונים שמבצבצים בקושי מתוך בד רך ועור רך עוד יותר. אהבתי להסתובב יותר עירומה מאשר לא, במיוחד בחורף, כאילו אני מחביאה נקודות של אור בתוך הסווצ'רט, כאילו הקור הזה שנדבק אל העור הוא רק הזמנה לידיים חמות, לאחוז ולגעת ולהחזיק. 

הלילה אני צועדת בשקט ברגליים קרות לקושש עוד כמה רגעים של לבד. כבר אין כאן סקס אפיל, או אור.   אני כבר לא חושבת שזה יפה או שזה מספיק. אני כבר לא מזמינה, ואני אפילו כבר לא מסתכלת. 

עצוב לי להסתכל במבט מודד במה שיש, אני רואה בעיקר את מה שהיה ואיננו, את מה שחסר. אז אני נושמת עמוק, אוספת מה שצריך, ומביטה על הכל מלבד הצלם הזה שאני עכשיו. זאת רק דמות, רק עוד מראה, אבל קשה לי לא לכעוס על המראה הזה, על האכזבה והשוני, אז אני מנסה לא להסתכל. 

לפעמים, כשאני שוכחת לכעוס על עצמי, על המראה או החידלון או העצב הזה שמרטיב הכל והופך הכל לכבד כל כך, אני מתכרבלת. מתכרבלת ומחביאה את החלקים הלא יפים, את אלה שבולטים.  מחביאה בשמיכות, או בבגדים, מחביאה מעצמי. 

לפעמים, אם אני אמיצה מספיק, אני גם מבקשת מקום. לפעמים אני נענית. והיום, כשהשתרגתי בך, שקעים וקרעים ופיסות  של גוף, החבאת אותי טוב כל כך. היה מקום לכל קפל ולכל קימור,  אצלך, בתוך הגוף.

ובנינו, בין עור לעור, החבאתי נקודות של אור.

restorator - בין עור לעור.
אהבתי
לפני 10 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י