בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני 3 שנים. 9 בפברואר 2021 בשעה 9:21

רוצה לחייך

רוצה לשאוף

רוצה להתקדם

רוצה לכבוש

רוצה מוטיבציה

רוצה עשייה

רוצה להיות

הכי שווה הכי טובה הכי אהובה 

 

במקום אני לא מצליחה להשתחרר מהעצב

בוכה

שבורה

בודדה

ריקה.

 

וואלה לא רוצה לעשות.

אין מוטיבציה

ולא רוצה להיות.

אני כבר לא הכי שווה,  הכי טובה, הכי אהובה, הגורה של הלביאה

אני רק אני, 

אני סתם אני. 

 

אני מורכבת בעיקר מהגורה שאני ומבת הזוג שאני  

מהילדה שאני, אבל

הילדה לא עוזבת אבל היא שוב יתומה ואין כואב מזה, לילדה שבי לעולם לא תהיה את המשפחה, את האמא שהיא חלמה עליה, האבא.. ואני לא חושבת שאני יכולה להמשיך ככה

הילדה שבי שבורה כי היא רואה דברים בצורה הפשוטה, היא לא מבינה איך אפשר לתת לב ולהחזיר אותו בחזרה, איך אפשר לאהוב ולבחור שלא לאהוב, זו מחשבה קשה עבורה

הגורה שאני נעלמה כי לעולם לא אהיה גורה למישהי אחרת

גם האישה הבידיאסמית שבי, לעולם לא תתמסר למישהו לגמרי, ואפילו קצת, זה יהיה משחק, היא לא תוכל ליצור

מבידיאסם משהו עמוק, והיא לעולם לא תוכל לקרוא לאף אחת אחרת מלכה כשעברה תמיד תהיה מלכה אחת ויחידה.

זה גם עוצר את התהליך שלי, לאחרונה דווקא העמקתי בתוך הבידיאסם, עוד זהות שנלקחת ממני. 

בת הזוג שאני, תמיד לא תהיה שלמה, לעולם לא אוהב כמו שאהבתי אותה. תמיד אחשוב שמי שאיתי הוא קצת פחות.

והלב של האישה שבי, כמו כל אישה שעוברת פרידה, נשבר, הוא מדמיין חלקים מהפנים שלה ומהגוף שלה ומבין שלא יוכל ללטף אותם יותר. מדמיין את הפה שלה ומבין שלא יהיו עוד נשיקות נעימות וחמודות ולא נשיקות סוטות. לא יהיו עוד סשנים. לא יהיו עוד רגעים לחלוק, לא עוד חוויות וטיולים ביחד, לא עוד להתקלח איתה, לא עוד לטייל איתו ולבשל איתו, לא עוד אהבה לא עוד מה שהיה. לנו. לא עוד ילדה למשפחה מדהימה. לא עוד נשלטת למלכה ולמלך. לא עוד הכלבה המעצבנת בפתח הדלת.  לא עוד להתחבק בלילה ולא עוד מוצץ וסיפור או שיר ערש,לא עוד ימי הולדת ביחד לא עוד חגים ביחד לא כלום.

אני ריקה כי כל אלו נלקחו ממני:

הגורה, האישה הבידיאסמית, הילדה, הבת זוג, האישה החזקה והאהובה שיש לה משענת, הלב

אני יושבת בבסיס על בול עץ שנפל רק כדי להתרחק מכולם. השמש חזקה מדי, לא אכלתי לא שתיתי, ואני לא יכולה. למה להשקות ולהזין את עצמי כשכל מה שצומח בתוכי נבל? גרעין שכבר מת לא יכול לצמוח חזרה

גם אם אקבל גימלים, מה אעשה בבית? מי יבוא להיות איתי? ואצלי, מי יעזור לי לצאת מזה ואיך לעזאזל?

איך אני ממשיכה להתאמן ממשיכה להשקיע אני באמצע התהליכים הכי חשובים בחיים שלי

איך אני מחייכת איך אני איך אני אם אין אני?

arcoiris​(נשלטת){שייכת❤️} - את כן תאהבי ואת כן תתמסרי ואת כן תעמיקי. קשה לך לראות את זה ןלהאמין בזה עכשיו אבל זה יקרה! מבטיחה לך. אבל זה לא ממש עוזר לכאב עכשיו :(
לפני 3 שנים
Adamastor - הכל זה תקופות בחיים, מבפנים קשה לקבל פרופורציות נכונות. את צעירה מאוד ונראה שלכמה מספיק לפתח חוסן נפשי והסתכלות מיטיבה. זה יכול לקרות ברגע השינוי הזה. תהי טובה לעצמך ויקרה.
לפני 3 שנים
Adamastor - שחכמה מספיק
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י