אגם הברבורים

קשה. קשה. קשה. קשה. פגועה. מדחיקה את זה כי זה לא מעניין, אין לי ממה!

הגשם בא בדיוק בזמן לשטוף את זה ממני. והשבוע החדש, אחרי הבידוד הסופר ארוך שהיה לי (מאז הפרידה) הגיע בזמן להזכיר לי שיש אנשים שאכפת להם ממני ושמגיע להם הכי להשאר ביום יום שלי.

פשוט קשה לי. קשה לשחרר, קשה להזכר בכמות הבכי, בכמה שסבלתי, בדיעבד זה שובר לב.

קשה לראות את הקמטים, להרגיש את המתח.

אבל הפעם אני מעריכה את עצמי, אני רואה אותי. אני עושה בשבילי, כי מגיע לי שיראו אותי.

אפילו ההרגשה הזמנית של להרגיש בלתי נראת קצת כואבת.

איך לא ראיתי את זה לפני? אני חלק כל כך קטן. אני חוויה ולא מעבר

על הזין שלי, גם בי יש מן הביץ׳, וזה הזמן להוציא אותה.

זה הזמן שלי להיות הכי נהדרת. הכי מדהימה.

בהמשך לפוסט הקודם שלי..

Me myself, i

and more people who deserve me.