סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרספקטיבה מלמטה

לפני 3 שנים. 28 בפברואר 2021 בשעה 21:25

הבטתי בתמונה ישנה שלי. מחובק, עם חיוך דבוק על הפנים.
כמה שהתגעגעתי להרגשה הזאת.
אני לא מדבר על חיבוק חברי, מן טפיחה על הגב.
אני גם לא מדבר על חיבוק אוהב, חיבוק מהיר שנועד לתמוך לרגע קט.
אני מדבר על הסוג הגבוה. חיבוק כזה שלא נגמר. חיבוק שמכניס אותך לבועה שפתאום כל העולם שמסביב מאבד חשיבות.

חיבוק שהופך את עצמו לכרבול המושלם.

נשלטוש - אל תדאג חבר אנחנו עוד נתחבק למעלה מתגעגע אליך כבר קשה לי לא לשמוע ממך לא לדעת מה קורה איתך אפילו אין בוקר טוב או להרים אותך במדרגות אתגעגעתי אליך תשמור עלינו ועליך מלמעלה תמשיך להיות חזק תמשיך בדרכך חבר עצוב לי שאפילו לא לא יצא לי להיפרד ממך אני כבר מתחיל לגמגם מרוב עצבות שאתה חסר לי הציורים שלך מדהימים שאי אפשר יהיה לשכוח לעולם הבאסה שלא ציירת לי לפחות היה לי מזכרת ממך משהו ממך משהו שאוכל תמיד לחבק שאתה לא נמצא אתה לא מבין עד כמה את החסר לי אמרו עליך רק דברים טובים אבל הדברים שאומרים אתה לא יכול לדעת מבפנים כי זה קורע אותם זה מנפץ לרסיסים לשברים לחלקיקים שאתה לא איתנו לא משנה כמה אני יהיה שמח כי ככה אתה מכיר אותי אבל מבפנים אני נשבר חבר שלי נשמה טובה היית כמו משפחה בשבילי ואין הרבה כאלה שכל כך נכנסו לי ללב 🥺😢😭😮‍💨😖
קשה קשה מאוד להחזיק וגם לשחרר
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י