צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 3 שנים. 9 במרץ 2021 בשעה 9:58

מה הדבר הכי מאכזב שחווית לאחרונה ?

 

                                        ☆☆☆

 

הרגע הזה שבו נפלה ההבנה וכל מה שחשבתי על יופיה של הכנות הרדיקלית, על אותנטיות ועל סימני הדרך של האהבה, מתחיל להתפורר לי כמו חול בין הידיים, לצחקק מאחורי גבי וללעוג לי בכל הזדמנות.

 

ואיך אפשר שלא... 

עם הקיטבג הכבד של הנאיביות המטופשת שאני מתעקשת להמשיך ולסחוב במסלולי האהבות בדרכים, מבלי לקלוט שזהו. נגמר.  אני לא ילדה קטנה יותר, ולנאיביות המגוחכת שטיפחתי בתמימות מוגזמת, כנראה שאין יותר מקום.

 

בואי, תני לי יד ונלך... 

סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - מי מעז לקרוא לנאיביות היפה שלך מטופשת?
לפני 3 שנים
אָמָאזוֹנָה​(אחרת) - סקרנות מתוקה שכמותך... את כל כך מחזקת אותי כל פעם שנדמה לי שהנאיביות התמימה שלי מתחילה להיות מיותרת <3 השלכתי את כל המחשבות המטופשות הצידה במהלך הלילה וחזרתי למקורות התמימות מחדש :) והבוקר היה מושלם ממש ואופטימי מתמיד. מזל שהיה לי איפה להקיא את המחשבות אתמול וטוב שנגמר ;)
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י