מתגעגעת לכל כך הרבה דברים שהם אני.. לספורט, שחיזק אותי , הוריד מהכאבים שלי, וקירב אותי אל החלום. מתגעגעת לימים שהכל היה מסודר. אוכל, מקלחת, יוצאת, מחייכת. מתגעגעת ללהיות נשלטת, מתגעגעת לסקס. ממש מתגעגעת לסקס. מתגעגעת לאיך שהיא גרמה לי להרגיש, אהובה, חשובה, למבטים שהיו רק בשבילי, מלאי כוונה בשבילי.. לחיבוק, לרגעים שהיא פתחה את הרגליים ורצתה שאני ארד לה, עשיתי את זה כל כך טוב.
מותר להתגעגע לפעמים. מותר להיות בתקופה לא טובה. מותר לא להרגיש חזקים. זה בסדר...
לאחרונה דברים פשוט, לא הולכים לי. גם לא הדברים הפשוטים. מסתבכת עם האימונים, עם הבריאות שלי, עם ארוחות, הלחץ משפיע ואני מתפזרת, למה הייתי צריכה ללכת היום לסופר? זה דבר מיותר שריחק אותי משיגרה יציבה וממותנת.
גם אנשים קשים לי. לא מבינה לרוב מה רוצים ממני אם בכלל, אני באמת תמימה בקטע הזה. לא מבינה אתכם! מלא הודעות מוזרות ואנשים מוזרים.
זה בסדר שהרבה מאוד נשבר, מתפרק, זה בסדר שדברים לא הולכים. העיקר שמיום ליום יש שיפור, אפילו הכי קטן..
חייב להאמין שבקרוב הכל יסתדר בחזרה. לא תכאב לי הבטן, אחזור להתאמן, ולא יכאב לי הגוף. ארגיש יותר חזקה, יותר אני. אחזור לעבוד על דברים אחרים שאני רוצה, פחות בסיסיים. אכיר אנשים, נשים, אולי אקבל שוב את המבט הזה.
חייבת להיעזר בסבלנות, לחייך, ולהודות. תודה על שאני חיה היום. תודה על שיש לי אוכל. תודה על תקשורת גם אם היא לא מדויקת לי. תודה על לחזור לעצמי לאט, לאט לאט לאט!
