עוד לילה שאני ישנה מאוחר יותר משאני מתכוונת. וזה בסדר, אני סולחת לעצמי. כי הלילה אני באנרגיה אחרת לגמרי שרה עם חברה ואנחנו עושות דואטים, ואני פשוט נהנת לשיר, ורוצה שזה ימשך כל הלילה. נהנת לעשות צחוקים ולהיות משוגעת.
היום סיימתי תורנות ארוכה בצבא, נסעתי לחור ליד התנחלות וקניתי שתי זוגות נעליים שאני רוצה כבר מספר חודשים. הלכתי לקוסמטיקאית, לקנות אוכל, אספתי מתנה שקניתי לקבנית, נשמתי, עשיתי מדיטציה, ובכיתי... הרגשתי את הגעגועים אליהם, את הרצון לכתוב לה שהילדה שבי רוצה את הלילה טוב האוהב שלה. חיכיתי לרגע שאשב עם עצמי, התפרקתי. ואז, חיבקתי את עצמי. אחזתי בכתפיים שלי, נישקתי לעצמי את היד. אני אוהבת אותי, אני מבינה אותי. אני מבינה את הגעגוע. אני אתגבר עליו, וגם לאהוב עדיין ולהתגעגע זה ממש בסדר. הם איתי וזה בסדר לאהוב.
מחר כותבת קורות חיים מוקדם, פגישה עם המאמנת שלי על הבוקר, שתעזור לי להבין איך אנחנו חוזרת למסלול. לאחר מכן תזונאית, בתל אביב, שתפתור אותי מהתעסקות עם אוכל.
חייבת להגיד שאני עפה על עצמי. עפה על התהליך שלי. עפה על שבמקום להבהל, היום זכרתי לנשום חמצן, לנפח את בית החזה, והבטן.
אני מלכה בעצמי.
