אני אחד שמנסה לחשוב. לא תמיד זה מצליח לי ולפעמים אני חושב יותר מידי, אבל ככה אני בנוי.
אם הייתי משקיע בריבוזום את החודשים שהשקעתי במחשבה אודות הסיבה שאני נשלט, כנראה שהייתי מסתובב עם פרס נובל.
לא בטוח שהתשובות אליהן הגעתי נכונות, בעצם אין דרך לדעת האם התשובה נכונה הרי, אבל יש לי תשובות לגבי הטריגרים שגרמו לי לכך.
במחשבה לאחור, לא לגמרי ברור לי למה לא השקעתי את זמני בריבוזום, שהרי נניח ואני יודע מה הטריגר שגרם לי לרצות להיות תחת שליטה, מה אני עושה עם המידע הזה?
מצטרף לדאג וטוני ומשנה את ההסטוריה?
בכל אופן, השריטות הללו, שעושות אותי נשלט, הולכות איתי שנים אחורה,יש מאחוריהן מורשת או לפחות פז"ם.
הן השפיעו במידה רבה מאוד על חיי.
לבושתי, שדיים אף פעם לא עשו לי את זה.
אפילו לא אלו של סמנטה פוקס.
הכוכבת הנערצת, שהיו לי את כל התקליטים שלה.
כזה אני, סוטה שקנה תקליטים של סמנטה פוקס.
ואז, היא הגיעה, (אם זה היה סרט היתה פה מוזיקה דרמטית של כניסת הגיבורה האמיתית) ונשמתי נעתקה.
גבירתי הנשגבת, כמובן.
תחילה כמובן מהילוכה האצילי, אחר כך רגליה הכמו מפוסלות, שוקיה החמודים עינייה החכמות ואז ידיה. מכל אלו היה טבעי שליבי יפעם ויוציא רעש שמזכיר את התופים של פיל קולינס.
במקום זה, הייתי בהלם.
וכן, זו לא רכבת שעושה "טווווו", כי אם "אבל" שמגיע.
אבל לא פחות מלרגליה או ידיה, אני מוצא את עצמי מחכה לרגע המתוק שבו אוכל לינוק משדיה.
אני, שאפילו אצל סמנטה פוקס חיפשתי רגליים, אני מפנטז על שדייה ומחכה לינוק?
זה מוזר.
ושוב, במקום על ריבוזומים ניסיתי לחשוב על העניין.
פרס נובל אולי לא יצא מזה,אבל היה הרבה יותר מענג.
ואחרי זה, גם היתה מסקנה.
והמסקנה שלי היא, שככל גבירתי סקסית, דואגת בצורה קפדנית וקפדנית בכל, והיא מאוד, היא גם אימהית.
ואולי זו האינפנטיליות שלי שמתפרצת ואני רוצה לינוק כמו תינוק.
ואולי וזו סיבה הרבה יותר מקבלת על הדעת בעיני, זה פשוט בגלל שאני רוצה להתחבר אליה, לקבל ממנה, מטובה וחוכמתה.
בסוף אולי מי יודע, אהיה חכם מספיק בשביל להשקיע את הזמן שלי בריבוזום וליהנות מכך שאני שייך לה.
בונוס למיטיבי לכת:
מצורף , שיר לא מוכר וקצת רלוונטי של סמנטה פוקס.
(הסינגל השני, מתוך אלבומה הראשון. למי שתהה..)