אני אומרת לעצמי שאני זו שבוחרת את הפעולות שלי, אני בוחרת אם לתת מקום. לרגשות, לאנשים, לדברים חדשים בחיים שלי. אני מתרגשת, כי ניחנה בי ההזדמנות לעצב את החיים שלי כפי שאני רוצה. אני רוצה להשתפר כאדם, להוריד מסכות, להכנס לצד הרוחני אף יותר, כרגע זה מה שבוער בי. ואילו, יש דברים שמוצאים מקום בתוכי מבלי לשאול. כילדה אני מכירה את זה בדמות הטראומה שחוויתי, אך היום אני חושבת על פרפרים בבטן. נעים יותר, בהחלט. אך הנורא האדומה מאותתת לי, ואוטומטית אני מזכירה לעצמי כמה חשוב זה שאני מדברת עם אנשים נוספים, כמה מכניס לפרופורציות, לפחות עד שאהיה בטוחה, בטוחה שזה נכון. אני מפרקת את ההתרגשות שלי לגורמים. כל אחד מקבל אחוזים מסוימים ממני, אני בוחנת, רואה. מרגיש לי שעם אנשים שאני באמת מחבבת זה לא יעבוד כי לא ירצו אותי כמעבר לתבלין. האם זה שלי? עולות בי מחשבות ותהיות, איך אני מגדירה שייכות? איך היא מתאימה בקשרים שלי?
בכל אופן, נקסט. אם יש דבר שמתסכל אותי כאן, זה הגברים. מדברת עם הרבה, אף אחד לא עונה כל ההגדרה שלי. חלקם ידברו איתי על הדייטים הנוספים שלהם, בשביל זה עברנו מכאן? לא ברור לי. חלקם עם פרופיל ריק או בלי בלוג, אי אפשר להבין מזה כלום. חלקם האחר לא יעניין אותי מספיק בשביל להיות סבלנית ולהישאר, אחרים לא עקשנים מספיק בשביל לגרום לי להתעניין בהם, חלקם לא נראים מספיק טוב, וחלקם לא יודעים להתייחס לאישה. הרי, אני לא מחפשת שיחה יום-יומית, אני מחפשת חיזור מגבר. מה שבטוח, אף אחד מהם לא משתווה למלך. ואם נפתחתי לעולם הגברים, אני נאטמת. האם באמת קשה למצוא חבר טוב לסקס פשוט? שנראה מספיק טוב, שבהווי שלו מרגיש כמו שולט, כמו גבר, מעניין, רגיש. המלך הוא הרבה יותר מזה, אבל הנה, קיבלתם תמצית. היו גם את הילדותיים, אלו שיפגינו כוח, או לא יסכימו להתאמץ להגיע בכדי להפגש, והרי, אני יודעת היכן למצוא גברים נאים, אך אין ברצוני לערבב את הרצון שלי בחיים האישיים.
שבוע הבא אני משתחררת, המון תהיות עוברות בראשי בזמן הזה. מאושרת על היום, שמאפשר לי לישון כמו שצריך אחרי שבוע מבולגן מאוד. אני יושבת מול המחברת ורוצה לכתוב. מה עושה לי טוב, מה עושה פחות, מה אני רוצה, לאן לשאוף. אם משהו תמיד הפריע לי בעצמי, זה מה שהפריע לי ברגע הזה, יכולת ההסתגלות שלי לדגדוגים. גם פרפרים בבטן מאוד דומים.
עריכה-
יש גם פרפרים שעפים. כשאת מבינה כמה את לבד. כשאת מבקשת דברים כל כך בסיסיים. מנסה לנשום, לעבור את הערב הזה. אבל נמאס לי מאנשים. בא לי להיות עם עצמי, באוויר הצלול, שלא יכול לפגוע בי. אני כועסת מדי. אגרופים קמוצים, פותחת אותם לאט, משחררת. אין ביכולתי לאחוז בהכל..
