לפני שנתיים. 25 באפריל 2021 בשעה 21:16
כשמחוגי הזמן מתעתעים בי
כשהכמיהה, הערגה והתשוקה
מסעירים את אדמתי
אני נדמית לאניה בלב ים
המשוועת לעגון בחוף מבטחים..
פתאומית לעד
ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניךשהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה
היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה
(ל.גולדברג)
אָמָאזוֹנָה(אחרת)
-
כל כך. שיר שמרטיט את כל קצוות העצב וחודר את שורשי הלב ממש.. כמו הצלפת שוט צורבת שחודרת ומשכיחה כאב עתיק ומרפאת את הנשמה 🔥
לפני שנתיים