קרייריסט. מטפס בסולם הדרגות והוא כבר גבוה גבוה. אני לא סגור על ההכנסה החודשית שלו אבל בטוח זה מעל 30 וצפונה. גדלנו בסביבה של מצליחנים, זה היה הסטנדרט, זה מה שחינכו אותנו. גם אני לקיתי בזה. אבל נסיבות החיים אפשר לומר "איזנו" אותי. פשוט חטפתי כאפות של החיים כבר מגיל קטן ובתוך המשפחה. אחי הצליח לצאת מיזה איכשהו כנראה כי הוא גדול ממני, אבל במחיר של נטישה. אני לא אוהב אותו. אני לא אוהב נוטשים. אני לא אוהב אגואיסטים וחסרי אמפתיה לסביבה. גם עכשיו כשאני מנסה להתעמת איתו ולעבד את מה קרה כל השנים האלה שגדלנו לא גדלנו ביחד הוא לא שם. הוא בקריירה. חרא לא קטן. חרא גדול. לצערי גדלתי במקום שגדלתי ובסביבה שגדלתי שהשחיתו בי כמעט כל חלקה טובה של ילד שבאמת אוהב. אני עדיין אותו הילד אבל עם בגאז' שכבר קשה לי לשאת אותו. קשה לי לשאת את עצמי וזו בכלל לא אשמתי. ובבקשה אל תספרו לי על זה שהנשמה שלי בחרה את נסיבות החיים האלה. אולי ברמה רוחנית זה תופס אבל ברמה הארצית ממש לא. לא נולדנו לסבול
לפני חודשיים. 26 באפר׳ 2021, 5:56
