אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני שנתיים. 1 במאי 2021 בשעה 20:38

היה לי יום מושלם.

הוא החל בבוקר טוב מלב יפה, ואישה יפה. המשיך בעבודה עם חבר טוב שלי, פעם ראשונה שעבדתי בקופה במקום בשמש כל היום, היה רגוע. שמתי איזו מוזיקה שאני רוצה, נחתי בין לבין, עשיתי המון ג׳אגלינג, והיה מי שהתלהב, הכרתי אנשים טובים, חברה שלי באה לבקר אותי במיוחד, הביאה לי תפוח, ואז עלינו שתינו על המתקנים, פעם ראשונה שלי, ועשיתי את הלא צפוי ממני, התגברתי על הפחד. בהמשך ניסינו מתקנים נוספים, לקראת סוף היום מתקן הקרוסלה שחשבתי במשך שנים שהיה מקולקל. נתקענו בגדר וזה היה מצחיק, וכואב. אבא בא לתת לי אוכל לעבודה, למרות שלא התייחס אליי ממש. דיברתי עם סבתא, והיא הביאה לי דמי כיס ודג מרוקאי מושלם שלה, הביתה. סיימתי את היום ביציאה לקניון, סושי, מוטיבציה לשבוע הבא. שמתי לב לכך שהרעד נרגע עד כמעט נעלם. אבדוק את עניין החולשה, אבל אני לא יכולה שלא לתהות: האם זה נפשי? הרי מזה חודש, ביליתי יום שלם בלי סטרס. על אף שסטרס יכול להיות מסיבות חיוביות, דמוי התרגשות, אני לא תמיד מצליחה להסיר אותו ממני. והיום.. פשוט הייתי. שיחקתי. נשמתי.

Master Maor​(שולט){הפוכית} - איזה יופי. יש לי דמעות. מרגשת את. איזה כיף שאבא מביא אוכל.
לפני שנתיים
Odette​(אחרת){בקשר} - אתה גורם גם לי לבכות.. כי אתה מתרגש ממני
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י