אתמול מרוב שעמום עקב מחלה לראשונה נכנסתי לצ'אט לראות מה זה החיה הזו.
מה אני אגיד לכם, חשבתי חיה וטעיתי - גן חיות!
שוב אותה הגישה החסרת כל הגיון "קחי אותי, רוצה להיות שייך לך, מת לסגוד לך, אני כבר לרגלייך וכו".
הפסקתי לכעוס כי אין טעם. הרי ברור שכך זה תמיד היה כאן וגם ישאר.
עכשיו, אני מבינה את הכמיהה למגע נשי בכל מחיר.
ואני מבינה שלא כל גבר מסוגל להשיג אותו בדרכים קונבנציונאליות אבל מכאן עד הקפיצה על כל פרופיל נשי ומוכנות להשתעבד לתמונת רגל, חצי ציץ או שפתיים- לא קצת הגזמה?
דובונים יקרים, אין לי מושג איך מתנהלות כאן שולטות אחרות ואיך הן מתמודדות עם הדבר הזה, אבל אני לא מוכנה לקחת תחת שליטתי גבר שאינו מעריך את עצמו לפני הכל.
אגב, אני מקווה שלעתים הם- המסכנים האלה מוצאים ליטוף או סטירה, כי לכל אחד מגיע יחס..
אבל אצלי זה לא יקרה. אז אל...
אני לא ילדה שנהנת לשחק אותה אלה עם שוט ביד מול מסכן על 4 עם לשון בחוץ.
אני אישה שמתיחסת ברצינות לנושא ההתמסרות. בין אם זו התמסרות קבועה או התמסרות פיזית רק במפגשים.
מי שזוכה להכיר אותי יודע - עולם השליטה שלי הוא כמו חוג יצירה.
אני לוקחת אגו גברי. הופכת לפלסטלינה ויוצרת ממנה כלי לשימוש אישי. ותמיד עם חיוך, אגב.
כל שימוש שאמצא לנכון לחפץ ספציפי שיצרתי.
עכשיו תחשבו רגע לבד...
אם אין לכם אגו, איך אני יכולה ליצור?
מאיזה חומר בדיוק?
הגוף שלכם זה רק כלי בעיניי .לא מעבר.
לכן לא מעניינות אותי הצעות פיזיות שלכם, אם אין את החומר גלם שאפשר לעבוד אתו.
לא נקיונות
לא הסעות
לא תיקונים
לא קניות
ובטח לא זיוני תחת הצלפות וכו.
אני לא מקבלת סיפוק והנאה מעצם הכאבה או השפלה או ניצול.
כמו שאמרתי כבר פעמים רבות - אני מעניקה כאב נפשי ופיזי .בדיוק כמו חיבוק וליטוף.
ההבדל , אם אתם שואלים, בכך, שכשאני משפילה, מורידה ומשתמשת בנשלטים שלי, אני גורמת להם רגעי אושר של שחרור מהאגו שלהם שמולבש עליהם ביום יום ע"י חברה.
אני מפשיטה מהם את המסיכה הזו ומאפשרת להנות מהמקום הנמוך, הקטן, החסר אונים.
אבל אם אין מה להפשיט....אין לי עניין.
אני מאד טובת לב, חמה, שנונה, מצחיקה וחייכנית.
אין בי צד שנהנה להשפיל אנשים עלובים ומסכנים שלא למדו לאהוב את עצמם.
אז שוב, מקווה שזה יחלחל לפחות קצת למוחות הקוראים אותי ויתן חומר למחשבה.
והעיקר - כולי תקווה שתרד ממני כמות הפניות הלא רלוונטיות .
ושיהיה לכולכם שבת שלום.
אהבו שמרו על עצמכם בכיף .
