ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני שנתיים. 11 במאי 2021 בשעה 5:35

קמה בבוקר

אז אמנם לפנים שלי כוויה כרגע, והגוף שלי מרגיש מפורק ובכלל לא חזק, ולמרות טראומה עמוקה ששוכנת בתוכי, וגעגועים רבים. אני מוצאת את עצמי בתחושה שלווה.

גם רסיסי הלחץ שבתוכי, לא מכסים את השמחה שעוטפת אותי. ואני לא יכולה להשאר אדישה לתחושת ההתמלאות המאווררת.

אוויר נכנס לגרוני, הכל נראה הבל הבלים. אני, כאדם, לא קשורה לכל זה. אני יישות אין סופית, נפרדת, עירומה, נטולת מעטפת. תמיד אהיה כאן לעטוף את עצמי. כל המסביב הוא תעתוע.

אני מרגישה כמו יצור עוצמתי שרק רוצה לזוז ולנוע במרחב, בכך לתרגל נשימה, לתרגל אהבה, וסבלנות.

אז אני קמה, ולצד כל הדברים, נושמת. איזה כיף לי.

ממשיכה עוד קצת להתכרבל במיטה, מדמיינת אותי עוטפת גם אותה.

Mooon - תני לחמצן הקר למלא לך את הריאות, כמו אוויר שמסונן דרך מסטיק בטעם איקליפטוס.
תנשמי וצאי לעוד יום.

כתבת מקסים.
לפני שנתיים
Odette​(אחרת){בקשר} - לגמרי. תודה אהוב.
(לא הבנתי את עניין האקליפטוס?)
לפני שנתיים
Master Maor​(שולט){הפוכית} - שמת מסכה לפנים שעשתה לך כוויה? עכשיו רק הבנתי. אוי ואבוי.
לפני שנתיים
Odette​(אחרת){בקשר} - דלקת* אבל הרגיש כמו כוויה
הרופא נתן משחה, מקווה שיעבור מהר
לפני שנתיים
Master Maor​(שולט){הפוכית} - מה גרם לדלקת? את יודעת?
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י