"מה תיקח לי היום דאדי?" - שואלת אותי מהפינה הרחוקה בסלון, ליד הטלויזיה. יושבת על הרצפה על כרית קטנה מדי עבור התחת העגול שלה, מוכנה לזנק אלי כמו כלבה שיודעת שעוד מעט פותחים את השערים ויש ארנבת לרוץ אחריה. מנסה להפריע לי בזמן שהוקצב במפורש לטיימאווט מהקיום בדמות פלייסטיישן עם החבר'ה.
אני לא עונה. מעבר לעבודה שאני עם אוזניה, היא אמורה לדעת לא להפריע.
חולפות כמה דקות. בזווית העין אני קולט את התחת שלה מתחיל לנוע מצד לצד, בתנועות של חוסר סבלנות שאני כלכך אוהב. יש למצברוח הזה שלה אנרגיה מחשמלת. אנרגיה ששולחת לי פעימה ראשונה של דם חם לזין באוטומט. השנים כאילו לא חלפו, אני מקווץ את השריר והזין קופץ קצת.
הופ, פתאום חסר שחקן. הוא בדיוק הלך לפרק ילדה חסרת סבלנות, שלא השאירה לו הרבה ברירה.
היא מכירה אותי טוב מדי, והלכלוך שהפקדתי בראשה מרגיש לי כמו הבית הכי אוהב שהיה לי.
לא לקחתי לה כלום באותו ערב, שלא תדע שיש לה כזה כח עלי, כפרה עליה 😍