לפני שנתיים. 30 במאי 2021 בשעה 11:25
הצורך שלי בגבירתי הוא תמידי.
כל יום, כל דקה, כל שעה.
אם הייתי פחות מעודן, הייתי צורח את הצורך הזה בקולי קולות, כל היום.
וככל שעיסוקיה גדלים, הצורך צובר ריביות והצמדה, כאילו היה האינפלציה בארגנטינה.
אז אני מכסה אותו בשמיכה של שתיקה, מסווה אותו במבט חושב.
חלק מהאנשים רואים ואותי וחושבים לעצמם "הבחור הזה, חושב כל הזמן".
הם לא יודעים שאני חושב עליה.