ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני שנתיים. 11 ביוני 2021 בשעה 18:13

אין לי מושג מי כתבה....

אבל משהו בטקסט הזה העיר בי את הצורך לפרוץ את גבולות עצמי (שממילא משוגעים בהגזמה) ולהסחף אחרי הרפתקאה משוגעת , מטופשת, מלאת תשוקה שאין בה שמץ של מחשבה מלבד התמסרות לעונג ולאנדרנלין המפמפם בדם ובנפתולי הלב... 

 

אבל לפנטזיות יש חדר משלהם, ולי יש חדר משלי שבו כנראה שאביא ביד ואמשיך לדמיין עד שמשהו יקרה או עד שארדם. 

 

או שתביא את המכונית ואני אביא את האקדח... 

זה שטעון געגועים 🕳

 

 

 

 

רפאים​(שולט){מ} - איזה יופי!
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י