ימים מדהימים עברו עליי, מדי מכדי לכתוב כאן. לילדה שבי קשה לקבל את זה, יש בה אישה שטורפת את העולם, לצד ילדה שחוותה פציעה קשה, ומעריכה הכל, יותר מדי. הטבע מדהים לדעתה, היא מודה על השמש, אפילו על היכולת לנשום. היא מודה על הדברים הפשוטים, הקטנים, והגשם, שהוא הדובדבן שבקצפת. אז, קורים דברים גדולים. ברבים. והיא מתקשה להכיל את כל הטוב. היא נכנסת למרץ, בלבול, שמחה, עצב, כאב ראש.
ביום שישי נסעתי דרומה אל האהובה שלי. היה מעניין לראות היכן היא גרה, את סביבתה. היה בעיקר מרתק לראות אותה מנווטת, אישה קטנה, עם עמוד שדרה על הכתפיים, וחיוך רחב. התמוגגתי מהרגע הזה. נסענו לסדנת יוגה בלב הטבע מתחת לאוהל מיוחד מאוד, עם מדריכה מקסימה. פעם ראשונה שתרגלתי יוגה, משהו שאאמץ לחיקי בהמשך. ואפרופו המשך, משם המשכנו לים. שעות שהסתיימו בארוחה טעימה, בפנקייקים, ובגלידה.
ביום שבת פגשתי חבר מכאן. נסענו עם המשאית שלו, שם הוא גר, לים. יצא לי לקבל חיבוקים, לבשל עם נוף מדהים, שתינו יין, הלכנו לסופר (בילוי אהוב שלי), סיימנו את היום באימון לילה בחוץ.
ביום ראשון בעבודה, יצא לי לתקשר דרך העיניים עם אחד החברים. מעצם היותו מי שהוא, הדבר מרגש מאוד. ציירתי אותו והכנסתי לו לכיס, בתקווה שיהיה הציור יקר לו, וישמר כסימן לאהבה.
הוזמנתי למפגש של החברים מהעבודה בערב, על ידי כמה, התרגשתי מאוד. מצאתי עבודה בה המנהלים והעמיתים, כולם מדהימים, והעבודה עם שליחות גדולה. בערב הרגשתי שייכת לקבוצה מדהימה.
היום הרגשתי מלכת העולם. תפקדתי ברצינות ובבגרות בעבודה. לימדתי את אחד החברים חישוק, הוא היה קשוב מאוד. חבר אחר היה בלופ וחרדה מהבוקר, עד הצהריים המאוחרים, עשיתי איתו שיחת נפש ודיברתי אליו כאל אחד כמו כולם. הוא הקשיב והבין. הוא אמר שהלב שלו שבור, אמרתי לו שאם ישים לב לכמות הטוב סביבו, הלב יתאחה מהר. החמאתי לו, גרמתי לכולם להחמיא לו ולהעניק לו אהבה. הוא הסמיק, ואמר לי להפסיק, כי הוא מובך ומתבייש, וזה רע. הוא הופתע מכמה שאהבנו אותו. הוא הודה לי, וחזר ללופ שהיה בו. איימתי להחמיא לו שוב, והוא הפסיק, זה היה מאוד מצחיק. המדריכים האחרים הגיעו, ולא הבינו למה הוא נכנס ללופ אחר, שהוא אהוב, יפה, וחשוב. הם חייכו, ולא האמנתי שאני יצרתי את זה.
לילדה שבי קשה להכיל דברים.. היא מעריכה הכל יותר מדי. ואיך שהוא, גם האישה שבי היום חזרה הביתה ולא הצליחה להרגע. היא ישבה על הספה, חייכה, וחזרה על האירועים שוב ושוב. איך אפשר לטלטל את עולמם של אחרים, מבלי שזה יטלטל את שלך?
אולי אני לא צריכה להכיל הכל. אולי זה מה שיעזור לי להפתח שוב, כשהכל יתפוצץ ממני, החוצה.
ולתמונות..
