אני אוהב התחלות חדשות,
עם כול כאב הבטן שכרוך בנושא,
עם הפרפרים, אי הודאות, חרטות קטנות וחרטות גדולות,
אני אוהב לצעוד קדימה.
היום היה יום ראשון בעבודה חדשה.
מחשב, משרד, אוטו, תעשייה ובוס כולם חדשים,
הפעם הראשונה בחברה כול כך קטנה,
הפעם הראשונה עם אחריות כול כך גדולה להצלחת החברה,
הפעם הראשונה בכול כך הרבה דברים שכמעט הייתי יכול לאחות את הבתולין של פקצה שכמוני.
מזל אבל מזל שזה לא מתקזז.
------------------------
ישבתי היום במסעדה מזרחית,
על הקיר היה תלוי אוסף מקלות הליכה, תלויים על רקע קיר שחור, אותיות של זהב ליוו חלק מהמקלות בכיתוב בערבית, עם רק היו שם שתי טבעות ברזל תליות מהקיר הייתי "יודע" למה המסעדה משמשת בערב שבת. ה"דאאאנג'ן".
-------------------------
דיברתי איתה היום, קצת מדי, הרבה יותר מקודם.
אבל ההארה הזו הרגה אותי.
דמיינו לעמכם פרסומת של של אלי ומראינו יחד עם התוכי המפגר של בזק, גונגל עבות, התוכי קשור לעץ ענק ואלי צועק עליו "בשביל תקצורת, צריך להתקצשר".
לא חשוב הומור עצמי.
--------------------
כשעברתי במשרד החדש, במבנה החדש, לא יכולתי לעצור את עצמי מלתהות, איפה תראי הכי טוב קשורה, אני חושב שגרם המדרגות נראה הכי מבטיח שתדעי.
נ.ב. יש כננת הרמה של דברים לקומה השניה שתופסת מקום חם בליבי.
לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 20:12
