היום אני כותב על המסיבה המקסימה שבה היינו אתמול. היו שם כ-40 איש פשוט מקסימים, היה לי איתם פשוט כיף צרוף. היתה מוסיקה מצויינת בכיכובו של וונוס. היתה בעלת שמחה שאני מאד אוהב. היתה גם הגננת אחת, עם הא הידיעה, שיכורה לחלוטין, שעשתה טיזינג כמעט לכולם, כמובן רק לאחר שהצליחה לנפץ בקבוק וודקה משובחת על ריצפת המטבח. היה פשוט איכות צרופה וכיף צרוף עוד הרבה יותר.
הספנקתי שם איזו יפיפיה מדהימה אחת. פשוט לא יכולתי להתאפק, למראה טוסיקה השובב המתנוענע לו בתנועות מגרות עד אימה. למשמע הספאנקים הנוראיים שלי, שהיו בעוצמה בינונית חלשה, היו שם כמה, שהודיעו תכף ומייד שהן לא בעסק, ונמלטו משם באימה מרובה.
מה זה כל אלה האלה האלה, שמודיעות פתאום שהן לא בעסק. אני לא מסכים לזה בכלל. שהרי סאביות שוות הן מוצר מחסור ויש לשמר את אלו שהגיעו סופסוף למזלנו הרב להכרה שהן כאלה. נוצרה פתאום אינפלציה של לא בעסק. תגידו דומי הכלוב, אני קורא לכם פה לסדר, קבל סוטים וכלוב, מה אתם עושים להן שככה נהייה בסוף. אתם שומעים, תתנהגו אליהן יפה, לסאביות המקסימות הללו, שהרי בסוף נשאר לבד פה, מבלי יכולת למצוא איזו סאבית ראויה.
פתאום, כשאני חושב על זה, נראה לי שצריך להקים תכנית שימור סאביות, תוכנית שתגן עליהן מכל משמר, שהרי אנחנו אוהבים ומעריצים אותן כל כך כל כך לגמרי ממש ממש בכלל בכלל.
לפני 16 שנים. 1 בדצמבר 2007 בשעה 12:55
