סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוב(ר) ההרמון

אתמול היה דוב ויהיה גם מחר.
הכי דוב בהרמונה של הגבירה.
לפני שנתיים. 22 ביולי 2021 בשעה 16:20

אני בתוך כלוב, שתלוי על וו.
מתנדנד.
את הכלוב הזה אליו הכנסת אותי, את בנית.
ואת זו שקובעת בו את החוקים. 
רק את שולטת בו.
ברצונך את מניעה ומזעזעת אותו, וברצונך מלטפת.
מגדילה ומקטינה, מחממת ומקפיאה.
והכל נהייה כדברך. 
ואני אוחז בסורגיו של הכלוב, מביט בך ומבין: יותר מאשר הכלוב תלוי על וו, אני תלוי בך.

 

את מביטה בו מרחוק.
ברכושך שבכלוב התלוי.
את מתקרבת והוא נדרך, ונותן בך מבט מעריץ.
את מחיכת, יודעת שגם אם "תשכחי" את דלת הכלוב,  הוא לא יברח.
אלא, יצא ממנו מיד
וייפול שדוד לרגלייך, יתחנן לחבק ולנשק אותן.
יודה לך שהוא שייך לך.



אני זקוק לך ואני יודע שאת יודעת זאת.
ממתין בדריכות ובתקווה, שתדרשי ממני דבר מה.
העיקר לעשות למענך.
אם את רק היית אומרת, הייתי רוקד ריקודי בטן או שר, כי אין בזיון בלעשות עבורך. 
אבל את מכירה אותי ויודעת שעדיף לך שלא. 
אני מביט בך, בעיניים כלות, מעריץ ומתחנן.  .
מבט שכל כולו אומר "אנא, גבירתי, עשי בי שימוש.
עשיני כלי לחיוכך."

 

את מדברת איתו והוא לא טיפש, לפעמים אפילו חכם בצורה קצת מפתיעה.
ואת מחייכת, נעימה לך המחשבה שהוא בכלוב שלך.
ואת יודעת שעבורך הוא לומד.
למענך הוא ישתפר ויעשה. 
הכל. 
את שהוא אוהב ואת שהוא פוחד.
כי החיוך שלך, זה האוויר שהוא נושם.

Milonga​(שולטת) - הנה, הרווחת ⬅️ 😊
לפני שנתיים
rosso​(נשלט){Milonga} - תודה, גבירתי.
יגעתי והרווחתי.
איזה כיף.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י