צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נואפת

לפני חודשיים. 9 באוג׳ 2021, 22:58

הייתי בת שש או שבע 

שיחקתי בחצר עם חמשת בני הדודים שלי

אני הבת היחידה במשפחה 

הם רצו מהר ומסרו כדור זה לזה בנעלי ספורט בזמן שאני, לבושה בשמלה לבנה ארוכה ונעלי בובה מנסה להדביק את הקצב. מסתבכת בשוליה ולבסוף מועדת ונופלת על אבנים משתלבות ופוצעת את ברכי. בני הדודים שלי מזנקים לכיווני ואבא שלי מתקרב אלי, מרחיק ממני את ההמולה ומנשק בעדינות את הפצע בברך. הזיכרון הזה מחמם לי את הלב. מזכיר לי כמה הגברים בחיי נפלאים ותומכים. כמה זכיתי להיות הילדה הזאת שמגוננים עליה. 

 

אבל כשהגבר ההוא נישק לי את הברך במכונית במין טרנס אין סופי והחום של הפה שלו חדר לי מתחת לג׳ינס והתערבב עם ריח העור שלי. הבטתי בעיניו העצומות ובשפתיו המרצות  מלמעלה ולא חשבתי על כלום. רציתי להפצע בכל תא בגופי כדי שהוא יוכל לפזר את החום הזה עוד קצת. 

 

עוד 

Silence time​(שולט) - נהנה מהדיוק בתיאורים שלך .
תמשיכי לכתוב מיני ..
לפני חודשיים
tal tickle - עוד פוסט גאוני בבלוג הזה. תענוג.
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י