סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימיה חוק וסדר, לילותיה רוח וחשמל

Juliet loves the beat and the lust it commands
Drop the dagger and lather the blood on your hands, Romeo
לפני 3 חודשים. 18 באוג׳ 2021, 7:48

אני נמסה. כל פעם עוד קצת ממני יורד ונשטף החוצה, אני מאבדת עוד ועוד ואין לי יכולת להחזיר את מה שנשטף ממני. הכל זורם החוצה, לאט, אבל זורם, משאיר בשר חשוף לאוויר חם ולח, מלא בזיהום פוטנציאלי ובלכלוך של רגשות קטנים ומכוערים. 

אני מקנאה. אני נעלבת. אני מצטערת לפעמים שאני זה מה שיש. 

הייתי רוצה לתת משהו ממני, אבל מה זה בכלל ישנה? מה אני משנה? זה כואב. התכווצות חדה ואני ממשיכה כמו סרט נע. 

אולי אני לא מספיק. אבל אני רוצה להיות, מבלי לשנות דבר בעצמי. כמה יהירה אני בוודאי לחשוב כך, שהדברים הם לי פשוט כי אני רוצה בהם. אבל אני לא מצליחה לוותר, ואני שואלת את עצמי בכל פעם שנופל ממני עוד חלק ואובד, האם אתה רוצה אותי? 

שאלתי אותך פעם, אבל זה היה מזמן. הייתי קצת יותר יפה, היו לי מגננות ודברים חכמים לומר, ולך לא הייתה אותה, שמצליחה לגרום לי להרגיש צרובה ברעל. 

אני לא טיפוס לתחרות. תמיד אמרתי את זה, סיפרתי גם לך. 

אז למרות שהיא רחוק, הצללים שלה שורפים לי, והלוואי שהיא תעלם ותהיה רק שלי. אבל זאת לא הגישה, אני אמורה להיות מספיק פשוט כי אני אני, לא? אבל בכל פעם נמס ממני עוד חלק קטן, הרוס ברעל, או בנגע, לוקח עוד רקמה בריאה לבלי שוב, ונשאר ממני פחות ופחות. 

ואני תוהה האם זה מספיק?

האם יכול להיות שמה שנשאר הוא די? האם הוא די בכדי שתישאר רק שלי? שתבחר רק אותי?

 

כך או כך, מעולם לא הצלחתי להיות יותר מאשר פשוט אני, עם כל העצב שבדבר.  

מאמן הכושר​(שולט) - לונג טיים 😉.
יש קיק ??
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י