אז אתה דום ?
דום בדימוס
מוזר, איך אפשר לכבות את זה, אני הכי אוהבת מנטלי.
(אני שומע,אני צריכה תשומי תשומי תשומי אני טרללת)
אני מעדיף גישה הוליסטית, אני מוריד לך סטירה ומנטלית את מסודרת.
נראה לי שהמגע הקרוב מידי עם אנשים זרים וחדשים, מתחיל להיות לא נעים,. כמו חריצי ייאוש מבני אדם.
אני לא בטוח אם זה הפער בין מה שהם חושבים על עצמם למציאות, או שאולי זה הפער בין מה שהם אומרים למה שהם עושים.
בכל מקרה זה לא משנה, נעים להיות בבית.
אבל לרגע אחד בשבת, התגעגעתי ליפעת, שאלתי אותה בראש, למה בעצם? מה היה כל-כך רע?
אולי זה סתם געגוע לשלוות אוהבים.
אני אוהב שיגרה, לקום מוקדם, לזרוק את המחשבות בפח הזבל הזה, להכניס כלים למדיח לצאת להליכת בוקר, לחזור למקלחת ואז כירבול בוקר, עכשיו אין אותו.
וגם הזין שלי החליט לנתק קשר עם המחשבות
בערב הוא מסתכל עלי בייאוש, באמצע הלילה הוא פתאום מתקשה כמו עצם בגרון ושואל
למה אין פה כוס ?
אנשים מתיימרים להיות יפים, גבוהים, שמחים, אנושיים, הם מספרים כמה הם מוצלחים ואז כשאתה מתקרב, אתה רואה את כל הסדקים, השקרים החולשות.
לא שיש לי בעיה עם זה, כמו תרבות הואבי-סאבי, אני אוהב סדקים, במיוחד כאלו עם פס זהב שאומר אני שבור סדוק מתוקן וגאה בייחוד.
נראה לי שהם פחות אוהבים את זה שאני רואה.