יש דברים שרציתי לומר

בקצה הרגש קשור בן אדם, הוא מחובר בחוטים אל האדמה ובוכה.

האם יקל עליך אם אהיה עם אישה נוספת?

האם זה יגרה אותך לדעת שאני איתה וחולם אותך?

האם זה יכאיב לך או יגרום לך קינאה?

האם תרצי למות?

אינני יודעת היא עונה לי ואני מאמין לה.

בכלל מהו רגש היא שואלת, האם הוא חוויה גופנית ורוחנית שאדם חווה לאור אנשים ומאורע בחייו.

אני מנסה באותו הרגע להזכר באותה שיחה נושנה עם אבוני, היינו אייבורי ואבוני, לרגע קל שני אנשים בודדים ביקום

מנהלים שיחות נפש, כי באותה תקופה של בדידות, המוות היה נראה כמו פתרון טוב.

כאשר אני צופה בציור של פולאק, אני מנסה לרגע לא לחשוב, רק לתת לצבעים לדבר עם תחושה פנימית.

בלילה רציתי שהיא תבוא לרגע, שתרד על הברכיים, אגיד לה שתטפל לי בזין, היא תמצוץ אותו בנתינה עד שאגמור לה בפה.

אחכ אפשיט אותה ואמרח אותה בצבעים עזים. היא תהייה לשעה הקנבס שלי.אמרו עליה צבעים בלי שיהיו סביבנו מילים.

הסיפור שלה ממלא אותי דאגה ועצב, האם שם בנקודה ההיא זה היה צעקה לעזרה או סוף הרגש כפי שהוא מוכר לי.

האם פה, בעולם הבדסמ, התמסרות כאב והשפלה, הם הניסיון המקביל לפולאק להגיע לרגש טהור, 

חבר פעם אמר שזהו משחק של תחושות ורגשות. אני נוטה להסכים איתו.

אחכ נזכרתי באותה שיחה, אבוני אמרה שעולם הרגש אינו שייך אל המילים, המילים שייכות לעולם השיכלי.

זה דיון שניהלתי עוד בראש שנים אחרכך.

כאשר אני אוכל קורקבנים, זהו באמת מאכל פשוט, פשוט מידי, אבל אני לרגע באותה שכונה בירושלים, בבית בקונה 1

אצל סבתא שלי, במטבח שהיו בו דלתות הזזה גדולות אל הסלון, צבע שפריץ צהוב עם נצנצים על הקירות.

סבא שלי היה קמצן גדול, היה משאיר לה מזומן שיהיה אבל לא מספיק, לכן הייתה קונה קורקבנים, זה היה הכי זול.

עד היום זה מאכל של אהבה. אולי אלך למאסטר שף לבשל בכי למושיק.

האם כשאת במיטה שוכבת עירומה על הבטן ומאוננת, האם את רואה את עיני מסתכלות בתוכך?

האם תוכלי לגמור במחשבה שאני מזיין אחרת?

האם תרצי למות שוב?

בקצה הרגש קשור בן אדם, הוא מחובר לעצמו, משוחרר מכל המילים

ומשפריץ צבעים על בד קנבס אנושי