בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נואפת

לפני חודש. 29 באוג׳ 2021, 0:36

השבילים שאני בונה עוברים ממבצר למבצר. חומות 

ואם להיות כנה עם עצמי. אני משלה לראשונה, ואז נפתחת

אנשים, מה הם מבינים? תווי פנים ומניירת דיבור או המילים עצמן. זה כל מה שרואים. אחר כך, מידי פעם, לעיתים רחוקות מאד מגיע איש עם קילשון חד תער ותוקע כה עמוק בשדיי עד לבשר הרך. כאילו פוצע בזלת. ועל חודו נשאר קצת ממני ולי נשאר קצת פחות

אני נהיית פחות 

בעומקים האלה, אני צועדת לאט. משאירה את אברי המוצנעים יבשים. נקיים. אין מקומות מפלט ואין אבירים בעולם 

והקרקס הנודד מגיע מעט מידי. ובין לבין ישנה בדידות גדולה.חומות. ואין אותך. 

אתה נהיה כלום

בבוקר מוקדם תעלה החמה הגדולה ואני ארקוד ריקוד שרק מכשפות מכירות. בעירום אטלטל את גופי ואהלל את האדמה, אפצע בכפות רגליי ושפתיים גדולות נפוחות יתלכלכו בבוץ וטל. וגם סוף העולם יגיע אם אבקש. 

 

מחר נתחיל מחדש

מון לייט - מלהטטת מילים נפלאות בליל קיץ חם
לפני חודש
tal tickle - רק לאחרונה התוודעתי לבלוג שלך, הוא אחד המיוחדים בכל האתר הזה. את כותבת נפלא, הרגש והתשוקה והתיאורים נשפכים מהמילים שלך. קראתי בינתיים רק כמה פוסטים אחורה, אבל זה אחד הבלוגים ששווה לקרוא הכל עד ההתחלה, ואני אעשה לעצמי זמן בשביל זה, שווה. קבלי חיבוק ותמשיכי לכתוב עוד.
לפני חודש
restorator - מחדש.
לפני חודש
Aצועני​(אחר) - יש לך אחלה בלוג
ברמה אחרת
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י