יום שישי זה יום עמוס בעבודה.
מלא אנשים, מלא פניות, ואין לי זמן לחשוב.
ביחד עם כל זה, מדי פעם יש שקט רגעי ופתאום זה מכה בי.
אנחנו נפגשים.
אין לי מושג מה אתה מתכנן, מה נעשה הפעם. מה תעשה. לי, בי, איתי... מה תאפשר לאחרים לעשות בי.
וכל פעם מחדש אני נרעדת, נעה במקומי, נרטבת עוד קצת...
יכלתי לשאול אותך.
אבל אני אוהבת את הציפייה הזאת, את המתח. לא לדעת אם אתה מתכנן לסרסר אותי היום, או להוציא אותי בתלבושת שתבחר, לתת לי לפלרטט עם כולם עד שלא תהיה לך ברירה אלא לזיין אותי באיזו פינה.
או סתם להיות איתי בבית.
לדפוק אותי עד אובדן הכרה, ואז להתכרבל ביחד במיטה מול סרט. לדבר על כל הפנטזיות הכי מלוכלכות שאנחנו רוצים להגשים יחד. לדמיין אותן לפרטי פרטים, עד שלא תוכל לעמוד בזה יותר ותטרוף אותי שוב, שופך עליי את כל הרעב והטירוף והצורך העז, עד שאני מכוסה ומלאה בך לגמרי.
