לפני הרבה שנים, חיים הספר או שמא היה פילוסוף, אין באמת לדעת, כי הבנתו בבני אדם בטח גולשת
מיכולתיו כספר, בכל מקרה היא אמר ״בכל זוג יש גבר ואישה, גם אם הגבר הוא האישה״
אבל הן היו נשים חזקות.
בוודאי אבל עדיין בזוגיות איתן, אני הייתי הגבר, אני לא יודע אם הן רצו שזה יהיה אחרת
או אם היה נדרש חופש להפוך תפקידים, אולי היה נעים להן להיות כלכך חזקות, חכמות מוכשרות בכל העולם החיצון
ובבית לתת לחלק הנשי את מלוא המקום.
זה לא היה מקובע כי לא יכולנו אחרת אלא כי מעולם לא רצינו אחרת.
זה לא רק עניין של חזק וחלש, דומיננטי ופאסיבי, אולי אני לפעמים קצת איש מערות, בעיני הם עומדים
זה מול זה וכל אחד מביא ליצירה הזאת חלקים אחרים.
עזר כנגדו אמרו בתורה, עד היום אני שואל מדוע כנגדו ומצד שני מבין.
נתנו לך פעם סטירה חזקה ?
לרוב אני נותן סטירות, נראה לי שקצת התבלבלת
בעצם יפעת אהבה לתת, ככה פתאום בהפתעה, זה לא היה מעיר אותי מינית, רק גורם זעם
הייתי אוחז לה בידיים ומביט בה כעוס ואומר, השתגעת? שלא תעזי לעשות את זה.
אבל מה שהיא כנראה אהבה
זה לדעת שאני מסוגל לפרק אותה נפשית ופיזית לאטומים, שאני מסוגל לשבור אותה לאלפי רסיסים.
לראות את הפרא עומד שם בוער, מרוסן שמחזיק אותה חזק בפרקי הידיים.
יש שקוראים לזה אהבה של גבר לאישה.
אולי זה המודל שראיתי, אבא שלי הוא הכי גבר בעולם, אמנם אין לו סולם שמגיע עד שמיים אבל הוא הגבר בזוגיות שלהם.
זה לא הופך את אמא שלי לפחות דומיננטית, לפעמים כאשר היינו רוצים ממנו דבר והוא היה מסרב.
היא הייתה אומרת, תניחו, אני אלוש אותו בלילה ובבוקר הוא יהיה רך ונעים.
אולי זה ין ויאן, שני גלים שמחוברים לעולם מלא ועגול ועדיין בכל אחד יש מעט מהשני.
אין חשוב יותר או פחות
אני עוד צריך קצת לחשוב על זה
