בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימיה חוק וסדר, לילותיה רוח וחשמל

Juliet loves the beat and the lust it commands
Drop the dagger and lather the blood on your hands, Romeo
לפני חודש. 7 בספט׳ 2021, 20:53

כשאני עוברת מול מראה, או נמצאת מול אחת, אני נוטה להביט בעיניים שלי. מסתבר שזה אינסטינקט קדמוני, המוח שלנו מתוכנת לחפש פרצופים. מהסיבה הזאת, כשאת נועצת מבט בזר חתיך בפאב, תוך כמה רגעים זריזים, תאתר הראייה ההיקפית שלו פרצוף, והוא יהיה חייב להביט בפנים שלך חזרה. תכנות מצחיק יש לבני אדם, מסתבר, כזה שנועד לשאוף ליחד.  

לאחרונה, כשאני מביטה אני רואה רק צל של ייאוש בעיניים מעט מזוגגות, כאילו כבר איבדתי משהו מהאינסטיקט הקדמוני ההוא, לחפש את הפנים של מי שמולי, של מי שמסתכל בי. בחג הזה, במקום זר נתקלתי דווקא בחלקים האחרים, בגל רך של שיער, שנשפך יפה סביב איזו כתף. 

ארוחת החג שלי כללה, כמו במשפחות רבות, רצף של ביקורת, מעודנת או לא על פי הדובר. בגדי החג שלי נשאו עימם סיבות לטרוניה. גם המעשים שלי. גם החיים שלי. 

כשלא אכפת לי אני מתנערת כלאחר יד, או מחייכת ומוסיפה עקיצה משלי, מאמינה מכל הלב שלחנך אחרים להתעסק בעיניינים שלהם עצמם, עולה בקנה אחד עם לתת להם לטעום מהדייסה המעיקה שבישלו. הפעם לעומת זאת אני חוששת שיניים בהתחלה, מתעלמת ומסתגרת ככל שעובר הזמן. משהו השתנה. אולי זה החוסר הבסיסי בשמחה בכך שאלו הם חיי, בזה שזו אני, וזה, בסופו של דבר פשוט מה שיש. פעם, הייתי מתנערת כלאחר יד, כי אהבתי, את סך מה שאמר להיות אני. היום אני לא בטוחה כל כך, והספק הילדותי והמעייף הזה משאיר קליפה חלולה, שמתרחקת מאינטראקציה בין בני אדם. 

אני עושה כל מה שצריך. כל מה שאני חייבת. אפילו קובעת מראש לבלות זמן עם אנשים שעושים לי טוב. אבל אם לומר את האמת, זה לא משנה. המבט אותו מבט, והספק נשאר, הופך אותי לאט לאט לפחות ופחות פרצוף שאני רוצה להביט בו בחזרה. 

avard13 - 1❤
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י