אני והכניעה שלי...

אתמול נתקלתי בבלוג של עגיל בפטמה. בלוג חמוד, של שולטת חמודה. בקיצור, בלוג מומלץ.

רק מה? באחד הפוסטים היא צירפה מודעת אבל על חיי הלילה ז"ל. למה? בגלל הרחבת ואכיפת חוק העישון, האוסר על עישון במקומות ציבוריים.

עכשיו, יש לי שני דברים להגיד על זה:
א. מה זה לעזאזל "ד.נ.א.", שם בפינה הימנית למעלה?
ב. אני באמת מבין אתכם, צרכני הניקוטין הכבדים. אלה עם הצורך האוראלי למצוץ משהו כל הזמן. אני בעד מציצות, באמת. אבל צרכנים נכבדים, אנא הבינו אותנו, אוהבי הריאות הבריאות, אוהבי האוויר הנטול ריח אגזוזי-פה, ובעיקר בעיקר - כאלה ששונאים להיאנס ע"י החדרת אויר מזוהם לראותינו (ואני דווקא בעד החדרת דברים בכוח לגופי, אבל לא איך אומרים אצלנו? בשפיות ובהסכמה).

אל תקחו את החוק הזה כמשהו שבא לאנוס אתכם, צרכנים יקרים. הבינו, שאתם אלה שאנסתם אותנו במשך שנים. היי, מי חשב שאפשר יהיה להיכנס לקולנוע או לאוטובוס (ואפילו למטוס!) בלי ריח הניקוטין באויר? והנה, כולנו נהנים מהנ"ל כשהם נקיים מניקוטין. אז אולי כרגע זה נראה קצת קשה, אבל בשאיפה (ולא של ניקוטין), תוך שבועות-חודשים מספר, נהנה כולנו ממקומות בילוי שכולנו יכולים לבלות בהם בהנאה.

על החתום,
ע.נ.,
חובב אויר צח לדורותיו.