לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Dogs of Lust

לפני שנתיים. 26 בספטמבר 2021 בשעה 9:57

האבא של הילד שלי גר בדירה שבה גרנו ביחד ושבה נולד הילד. אני קמתי ועזבתי עם שקים של בגדים וארגזי ספרים והשארתי את כל השאר מאחורי. עזבתי לדירה בשכונה אחרת וחייתי שם תקופה של חצי שנה שעד היום קשה לי לגשת אליה בראש ובלב כי היא מצערת אותי נורא. אחרי חצי שנה חזרתי לשכונה ומאז ועד היום אני גרה כמטחווי קשת מהדירה שלנו, שנשארה שלו. מדי פעם יוצא לנו להיתקל אחד בשניה בשכונה, עם או בלי הילד. לפעמים זה זורם יותר ולפעמים פחות. לפעמים הוא קרוב יותר ולפעמים מרוחק.

אחרי שעזבתי אותם לקח לנו שבועיים לחזור להיות בקשר שהלך והתחזק וחזר להיות קרוב וחברי, רק בלי הרומנטיקה. היינו מבלים המון ביחד, למעשה היינו נפרדים רק בשעות הערב כשכל אחד היה חוזר הביתה, עם או בלי הילד. היו פעמים שהייתי יושבת אצלו בסלון וממררת בבכי שיקח אותי בחזרה, פשוט כי הוא היה הבית שלי. זה היה מצחיק אותו. אני זוכרת שבוע שהוא היה חולה מת והילד היה אצלו אז פשוט חזרתי לגור איתם כדי לעזור. ישנתי על הספה בסלון והרגשתי שוב שלמה. הוא בחיים לא היה לוקח אותי בחזרה. האמון בינינו נשבר לגמרי וידעתי את זה, אבל כאב לי נורא. 

ואז הוא הכיר את בת הזוג שלו ובאופן שלא היה טבעי לאף אחד מאיתנו, החל להתרחק ממני. הבנתי את זה והצדקתי את זה כי אי אפשר היה לעשות את זה אחרת, אבל זה היה בראש כי בלב היה לי מפחיד ועצוב. והיא מושלמת לו והיא מושלמת לילד ויש להם זוגיות טובה ומתוקה ואני אוהבת אותה ובפנטזיות שלי היינו יכולים להיות וואן ביג האפי פאמילי שחוגגים חגים ביחד ומרגישים רצויים אחד בבית של השני. בפועל זה לא קורה כי הוא מתקשה ליישב את התחזוקה הרגשית הדו-חזיתית הזאת. גם את זה אני מבינה. אז פיניתי את המקום שלי לגמרי והשארתי בינינו שיח מוגבל, מרוחקרוב, מאד בעדינות, כדי לשמור על סטטוס קוו. 

אתמול הילד סיפר איזה סיפור שאבא וxxxx מתכננים לעבור דירה כי הבית ישן ומתפרק. הוא לא ידע להגיד לי לאן, אבל שוב פעם הרגשתי את הלב שלי מתרוקן. כששאלתי את אבא שלו אם הם עוברים, הוא אמר שזה תכנית כללית ושבכל מקרה זה יהיה איפשהו בשכונה. העברנו בינינו כמה משפטים אגביים על זה, למרות שהיה נדמה לי שאולי הוא קצת מנסה להרגיע אותי בתשובות שלו ואני ניסיתי לשדר שאני רגועה.

אבל האמת היא שאני מתה מפחד שוב לאבד אותו וזה מטומטם כי אני זאת שקמה והלכה לפני כמעט שמונה שנים. וזה מטומטם שאיכשהו הוא עדיין עגון לי במוח כבית, למרות שהוא כבר לגמרי לא. וזה מטומטם שכל מהלך כזה נחווה אצלי כשחזור של הפרידה והאובדן, שוב ושוב ושוב. וזה בעיקר מטומטם כי אני בכלל לא בטוחה שאם לא היה קורה מה שקרה, היינו נשארים ביחד. וזה הכי מטומטם כי כל זה לא מטומטם בכלל.

אין לי שום דבר חכם או צודק להגיד על פרידות, על גירושין, על בחירות אם להשאר או לעזוב. אני מכירה את הדיונים על בעד או נגד, הקטגורים והסנגורים של בגידות, הדיבור על מי פחדן ומי אמיץ והכל תמיד נשמע ונקרא לי כל כך נואל כי אי אפשר פשוט אי אפשר תמיד לבחור ולהיות שלם. 

 

השוקע​(אחר) - פוסט נוגע ללב ובחירה מוזיקלית גם כן
לפני שנתיים
סתם עוד פנטזיה​(נשלטת) - ❤️❤️❤️❤️
לפני שנתיים
Coach - מרגשת

אומץ לחשוב ולכתוב בצורה כנה כל כך
לפני שנתיים
אייבורי מכה שנית - חיבוק ממני
כן החיים הם לא איזה רציונל הגיוני
וכל שינוי גם מפחיד נורא, בטח כאשר יש ילד ויש הרגשת בית.
אבל הכי גרוע, תצטרכי לעבור לשכונה לידם
ובעיקר
תמצאי בית חדש, כולם צריכים אחד
לפני שנתיים
RenneWhite - חיבוק, זה בסדר גמור להרגיש את זה.
לפני שנתיים
'''''''''' - בדרך כלל אני מקשיב לשיר, אם אני מקשיב, רק אחרי שסיימתי לקרוא את הפוסט. אבל כל כך שמחתי לראות את כריס קורנל, אז הפעלתי והאזנתי תוך כדי הקריאה וזה מוסיף.
בראש שלי, גם ההבדלים בגודל הפונט מכוונים.
לפני שנתיים
ההנהלה - מה יהיה שאני מתה עליך אבל?! ההבדלים בפונט נשגבים מבינתי, אבל כמוך, החלטתי שיש דברים גדולים ממני ושהמכונה יודעת מה שהיא עושה (:
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - סינגלז, הפסקול של חיי שחזר אליי מספר פעמים בעונות ובגלים.
בחיים, אף פעם אין לנו קבוצת ביקורת לניסוי, או הזדמנות לשחזר אותו.
מתוך כך, בדיעבד, ההחלטה שעשינו היא היחידה ה'נכונה' כי אותה עשינו. וזהו. אין כפתור רי-דו.
ואין באמת לאן ללכת חוץ מקדימה, גם כשזה לגמרי נראה כמו צעד הצידה.
תחושת הבית שעיגנת לך בו, או במקום שלו (שהיה שלכם) היא כנראה אשליה, כמו שאת בעצמך מבינה.
מאחלת לך שתמצאי אותה מחדש במקום של הווה ועתיד, לא רק עבר...
לפני שנתיים
ההנהלה - אני פחות מתעסקת בנכון או לא נכון בדיוק מהטעמים שמנית, גם אם אולי הם מנוסחים אצלי אחרת. ותחושת בית זה דבר בעייתי אצלי, גם כן, מכל מני סיבות. אבל סינגלז.... זה לגמרי פסקול של חיים, נכון לא נכון בית לא בית.
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - שלחת אותי ישר לספין של כריס קורנל בהופעות חיות, רק שתדעי...
עכשיו אומרת שלום לגן עדן ואחר כך עוברת לשבות רעב עם אדי ואז אולי קצת שחור :)
תודה לך!
לפני שנתיים
Aציבעוני​(אחר) - זה נכון
ונסי לא להיכנס למקומות.האלה
לפני שנתיים
הענק בגנו - ממש מתחבר לכל המילים. בשינוי מגדר ומקומות בטח הייתי יכול לכתוב בדיוק אותו דבר. רק עם פחות כישרון כתיבה.
לפעמים הקלישאה שזמן מרפא את הכל פשוט לא נכונה.
לפני שנתיים
--Nir-- - בתור מי שעובר את התהליך ממש עכשיו.. מאד עצוב, מאד מזדהה עם מה שאני יכול להזדהות, וגם עם מה שכנראה אזדהה בשנים הקרובות..
לפני שנתיים
גבר סנדוויץ​(אחר) - חיבוק גדול גדול. תודה רבה על השיתוף. אני מבין שכגרוש, מעניין אותי וחשוב לי לשמוע סיפורים חוויות ורגשות של אחרים ובעיקר אחרות.
גם לי אין שום דבר חכם או מעודד או מנחם להגיד. נראה לי שאת במקום טוב ונכון עם הלב ומאחל שלא יהיו עוד זעזועים וקשיים.
מכל הלב ❤️
לפני שנתיים
ההנהלה - 💖
לפני שנתיים
פשוט אורי​(שולט){-GODDESS​-} - פשוט חיבוק
לפני שנתיים
MISTER BLUE SKY​(אחר) - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני שנתיים
MISTER BLUE SKY​(אחר) - בסופו של דבר זה מתמצה בבחירות שאנו בוחרים. לכל בחירה, באשר היא, נלווים מחירים אותם אנו נוטלים על עצמנו לשלם.
זה עדיין לא מעיד, לטוב או לרע, על טיב הבחירה.
קלישאתי משהו אני יודע, אך הבית זה לא ארבע קירות ודלת, זו תחושת הביטחון, יציבות, קרקע.
ספק אם זה מתפוגג כשמחליפים את הקירות והדלת.
בכל מקרה, חיבוק ושאפו גדול על האומץ הכה לא מובן מאליו לצעוד בדרך שלך למרות האתגרים.
לפני שנתיים
DoMusic​(שולט) - מוכר וכואב...
מזכיר לי שכשהתגרשתי (11 שנה ago), הייתי עובר ליד הדירה שקנינו יחד (היא גרה שם עם בניי) והייתי מתמלא דמעות... כוחה של נוסטלגיה.
לפני שנתיים
buttertoy - כמה אובדנים יש בפרידות האלו. של חלקים מאיתנו. תוך כדי החיים בבית שלנו אני כבר נפרדת ממנו. ומכל מיני חלומות שבכלל לא ידעתי שחלמתי ומבדיחות שרק הוא ואני נספר ונצחק מהן והבנות שרק הוא יבין ושמות חיבה. אוף, זה קשה וזה תמיד יכאב גם, אה? גם כששמח
לפני שנתיים
ההנהלה - אני לא יודעת אם זה תמיד יכאב, אבל זה תמיד לפעמים יכאב.. 💙
לפני שנתיים
buttertoy - כן, חושבת שזה מה שהתכוונתי
לפני שנתיים
Whynotreal - לב.
לפני שנתיים
ההנהלה - 💙
לפני שנתיים
restorator - את טבעית.
לא מפתיע.
לפני שנתיים
ההנהלה - זה כי יש לנו גוף אחד וחיים אחד לחיותם. זה לא הרבה אז חבל להתאמץ.
לפני שנתיים
restorator - בדיוק ראיתי תמונת גוף...
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י