הייתי אצלם עכשיו, המלך והמלכה. אני כבר לא שלהם, אבל נשארנו משפחה גדולה. כיף שיש לי אותם, שלהם יש אותי.. ביחד יש דבר אמיתי.
הרגשתי לבד. ריב עם חברה גרם לי להרגיש שלא רק הרגעים הקטנים של הלבד, שקשים מספיק עבורי, קיימים, גם שאחריהם לא יהיה ביחד. אין לי יותר מדי מי ששם בשבילי, והאם מדובר בחברות? או שגם חברים מכאיבים זה לזה בגלל אקסים?
היה נחמד לקבל תזכורת שיש לי אותם בתור משפחה, ולא רק את המשפחה שלי, שנהייתה יציבה וטובה, אבל לעולם לא תקבל תפקיד כמו שלהם יש בחיי. נסעתי אליהם, חיבקתי אותו, ואותה. היא הכינה לי שוקו, בזמן ששוחחנו, הייתה לנו שיחה טובה, מעניינת, על החיים עצמם וגם על הפרידה. בעיקר, היה לי נעים. המקום לא הרגיש לי זר- הוא היה בית עבורי בדיוק כמו שהקודם היה. החיוך שלה, שלו, איך שהם עוטפים אותי, מחבקים ודואגים, זה לא נעלם. יש לי משפחות שאוהבות אותי ומרימות אותי למעלה, ממקומות חשוכים, ויש גם חברים- למרות הויכוחים.. אבל אני שמחה כל כך שהם כאן, איתי. שמחה על הקשר שיש לנו, שנעים לי כל כך. אין לי מילה אחרת לתאר את זה- נעים, בטוח,
מלטף.