דוב(ר) ההרמון

היא יושבה על הכורסא וסיכלה רגליה.
יופייה מהפנט והיא כל כולה מחמיאה.
לכורסא, שלנוכח ישיבתה עליה קיבלה מראה מלכותי.
ולשמלה שנראתה עליה כמו נתפרה עבור כוכבת קולנוע.
מחמיאה גם לתכשיטים שהיא עונדת, מדגישה את יופיים.
יופייה מאלף ונוכחותה כובשת.
והעין לא יכולה להפסיק להביט בה.
ואני מביט בה, בתמונה הזו ולא יכול שלא לקנא.
באלו שנמצאים שם באותם רגעים.
במי שזכה לחבק את רגליה ולנשק אותן.
במי שזכה לחוש את מגען הקטיפתי של ידייה.
במי שנישק אותן.
מביט ומקנא, גם בי.