רק עכשיו, כשבאמת נהיה שקט, אני לפתע מרגיש בודד. רעשי רקע גורמים לי להרגיש שיש עוד מישהו איתי, גם כשאני לבד, אבל השקט הזה באמת גורם לי להרגיש את החלל הזה בפנים.
זה לא פשוט בכלל לוותר על הרעשים האלה; על התקווה, על האשליה, על הסירוב הזה להרפות. הכל חוץ מזה. וזה מדהים איך שיחת חולין, עם אדם יקר שלא פגשת זמן רב, נותנת לך מידע נוסף, שגורם לך להבין דברים שלא הבנת עד עתה. אז חזרתי הביתה החלטי ונחרץ, ועשיתי את מה שאמרתי שאעשה מזמן. את מה שהייתי צריך לעשות מזמן.
וכעת שקט ואני חולקים ביחד את המיטה.
הוא פרטנר נורא נוח. נורא שקט. הוא לא צריך הרבה מקום, והוא לא דורש יותר מדי.
הוא הכפית הגדולה שמחבקת בלילות קרים. הוא אמנם הופך את הלילה הקריר לקפוא, אבל הוא לפחות פה איתי.
והוא כנראה ישאר זמן רב, אז כדאי שאתרגל לדייר החדש.
https://www.youtube.com/watch?v=DCtouot15cA
