אני והכניעה שלי...

שנים לא הייתי בצ'אט של תפוז. שנים!

בעבר הרחוק (ממש בהתחלה, בערך לפני 8-10 שנים) הייתי שם יום יום. אבל מרוב אכזבות (או שאתה לא מוצא עם מי לדבר, או שעד שאתה מוצא היא בורחת אחרי שנתת את כולך), החלטתי לא לבקר שם יותר.

לפני מס' ימים, ידידה טובה הציעה לי לחזור לצ'אטים ולנסות להנות מהעולם הוירטואלי, היות ובנתונים הנוכחיים זה המעט שאני יכול לאפשר לעצמי. בתחילה לא הסכמתי, אבל לאחר מחשבה נוספת - הלכתי על כל הקופה.

דווקא הלך מצוין! הראשונה שפניתי אליה היתה מעוניינת, מעניינת, אינטליגנטית ומרגשת. נוצר קשר מצוין. צ'וטטנו כמעט 3 שעות נפלאות. היה אדיר (גם הגמירה שלי היתה אדירה...) ונורא רציתי שיהיה לזה המשך. היא מצידה, הודתה שמאוד נהנתה, אבל לא רוצה להיגרר לעולם הוירטואלי שימלא את החלל בעולם המציאותי שלה ולכן נאלצת לסרב להמשיך את הקשר, ובכלל לא אוהבת את זה שהיא נאלצת להגיע לסיפוק מצ'אט.

ואני... נשברתי. זה בדיוק מה שחששתי שיקרה. שאני אקשר רגשית (נשמע פתטי להיקשר רגשית תוך 3 שעות של צ'אט?) והיא תיעלם.

אוףףף... למה זה קורה לי?!