המשפחה שלי זו תופעת טבע יוצאת מגדר הרגיל. כל מי שפוגש כמה דמויות במשפחתי, עומד נפעם למראה גודל הפלא, גודל הסטייה מעקומת ההתפלגות הנורמלית של בני האנוש בכדור הארץ שלנו. אפילו גאוס בוודאי היה מתהפך בקיברו, אם היה נתקל בגודל השונות. מה שעוד יותר מופלא במשפחה הזו שלי, שכל אחד שונה באופן אחר לגמרי. קו הדמיון היחידי השזור בכולם הינו שהם חכמים ומוכשרים בענק. המשפחה שלי מסועפת ביותר, ומכילה הרבה מאד פריטים בגילאים די דומים. אני מהפריטים הצעירים יותר במשפחה.
בתהליך הגדילה של המשפחה, כל בני הדודים, שכמעט כולם בנים (בעיה גנטית במשפחה עד עצם היום הזה), התפתחו להם חברויות אמיצות בין רוב בני הדודים. תופעות החברות הללו באו לידי ביטוי באופנים שונים ומשונים.
לדוגמא, היתה בזמנו מסורת במשפחה, שכולם הולכים לסיירת חרוב דאז, עוד טרם שנמחקה בקרב המפורסם בחווה הסינית, שבו הושמדה בערך רוב הסיירת המפוארת דאז. בקרב ההוא, לא השתתף אף אחד מהמשפחה, היות וכולם כבר השתחררו מהצבא. אתם קולטים את הקטע, המשפחה שלי השתלטה על הסיירת, ולא היתה שום משפחה בישראל שהיו לה כל כך הרבה נציגים בסיירת הזו, או אחרת.
דוגמא נוספת, שבימי האוניברסיטה, שכרנו דירה ביחד, אחי, בן דודי, ואני. עוד דוגמא, שבאחד מלילות הסדר המשפחתיים, סיפר לכולם קבל עם ומשפחה, איזה בן דוד רכלן אחד, שאחי ובן דוד אחר, זיינו איזו בחורה ביחד, שבמקרה הסתבר שהיא קרובה רחוקה שלנו. מה שגרם לסקנדל ומחאות מהסניף המרוחק של המשפחה. כן כן, היינו גם חולקים נשים בין בני הדודים.
לא רוצה לעייף אתכם בדוגמאות אינספור, אבל קחו את המילה שלי, המשפחה שלי היא פשוט תופעת טבע.
***
בגין האופי המיוחד כל כך של כל הפריטים במשפחה, היו כמובן קורות מריבות, ובכל רגע נתון, היה לכל אחד מהמשפחה, מישהו שהוא ברגע נתון לא מדבר איתו. כמובן כל הריבים האלה היו מסתיימים בסופו של דבר בפיוס. אני, מעולם לא רבתי עם אף אחד במשפחה, ומעולם לא הייתי ברוגז עם אף אחד. אין בכך כדי לומר, שלא היו כאלה שרבו איתי, אבל אני מעולם לא רבתי איתם בחזרה, ותמיד הותרתי את הריבים הללו חד צדדיים. במסורת הריבים המפוארת במשפחה, זה לגמרי לא כיף לריב עם מישהו שלא רב איתך בחזרה, ולכן הריב היה מסתיים מייד בהתחלה. לא רק שכך, אלא תמיד היתי גורם מפשר בין הרבים במשפחתי.
***
לפני כחמש שנים, קרה ריב גדול עצום ורב, כל כך עצום, שגרם לקרע גדול בכל המשפחה. קרע כזה, שביתר את המשפחה כמעט ללא אפשרות תיקון. הריב היה בין אחד מבני הדודים לאחותי (שהיא הבת היחידה בין כל בני הדודים). הריב כמובן התפתח והגיע לרמה כזו, שאחותי לא היתה מוזמנת יותר לאירועים המשפחתיים של האחים של אותו בן דוד. אחותי ביקשה סולידריות במשפחה המצומצמת שלי, ודרשה להחרים את אותם אירועים. בדיון משפחתי פנימי, בלחץ גדול שלי, הוחלט שכן הולכים, למרות בקשתה של אחותי, בכדי לא לקרוע את המשפחה לגמרי. כל זה כלל כמובן דיונים משותפים עם נציגים של משפחתו של אותו בן דוד.
באחד האירועים, אותו בן דוד שרב עם אחותי, פנה ואמר לאחי, שהוא מקווה שאנחנו נהנים באירוע, בלי נוכחותה של אחותי, מה שסתם את הגולל, על קשרים משפחתיים עם אותה משפחה. אני עצמי עדיין בקשר איתם. המפגש האחרון איתם היה דווקא לא מזמן, כאשר דודה שלי נפטרה. אחותי לא באה להלוויה, וגם לא לשיבעה, למרות הלחץ העצום עליה מצידנו. כל שאר משפחתי כמובן הגיעה לשניהם.
***
כל זה ולא כלום, לעומת מקרה שקרה כשהתגרשתי לפני כשלוש שנים. כאשר התגרשתי, אחותי, שהיתה חברה מאד טובה של גרושתי, בחרה צד, משום מה, והאשימה אותי בגירושין שלנו, והצביעה על גרושתי כמלאך, מה שלא רחוק מהאמת. כל זה הגיע לרמה, שפניתי לאחותי, ואמרתי לה שהיא מתבלבלת בהתנהגות שלה, והיא כמובן יכולה להשאר בקשרים עם שנינו. אחותי שפכה עלי קיתונות של שינאה, למרות התקופה הקשה שעברתי בתהליך הגירושין. לא אלאה אתכם בפרטים, על ההתדרדרות של היחסים עם אחותי, רק אציין, שכאשר קרה מקרה שנפצעתי והגעתי לבית חולים, היא לא באה לבקר אותי, מה שגרם לי, לדחות את העובדה שהיא אחותי. אמרתי אז, שאם מישהו במשפחה לא נמצא בשבילי ברגע של צורך, אז הוא לא בגדר משפחה עבורי.
אחותי, היא אשת מדון, היא רבה כמעט עם כל מי שהיא באה איתו במגע. היא ביחסי איבה עם כל השכנים שלה, עם כל המשפחה שלנו, ואפילו שמעתי לא פעם מאנשים שלא הכרתי, שהם שונאים את אחותי.
***
למרות שנידיתי את אחותי, לא נמנעתי מלהגיע לאירועי משפחה משותפים, אפילו אצלה בבית, וגם היא הגיעה לאירועים אצלי. כל זה, בשם הקשר המצויין בין כל בני הדודים שהם הילדים שלנו. אפילו הייתי נותן לה נשיקה על הלחי, באירועים הללו.
המפגשים המשותפים של המשפחה הלכו והתמעטו.
***
השנה אחי חוגג את ליל הסדר עם הצד של אישתו, אחותי עם חברים שלה, יחד עם אימי,
ואני....
השנה אני החלטתי שאני לא חוגג את ליל הסדר. אני פשוט נשאר בבית.
מלא חברים שלי הזמינו אותי לחגוג את ליל הסדר עם משפחתם, אבל סירבתי בנימוס. פשוט לא בא לי השנה.
השנה אני נשאר בבית.
סיפור על משפחה פולניה שהתפרקה.
***
ולסיום אאחל לכולכם חג מאד מאד שמח.
לפני 16 שנים. 18 באפריל 2008 בשעה 7:14
