אמא של הגננת קנתה אתמול מילון, והיא מתרגלת עם הגננת איך להגות באופן נכון משפטים בעברית, כדי לתקשר איתי טוב יותר. הגננת שמחה מאד, גם כי המשפטים, מכילים תכנים של הבעת סליחה, פיוס ורצון כנה לעשות שינוי מהותי בגישה שלה.
כרגע ניגשה אלי אמא של הגננת, ושאלה אותי בעברית צחה אם אני רוצה לאכול ארוחת בוקר, לאחר ששמעתי מהמטבח רעשים המעידים על הכנת ארוחה מושקעת. ניגשתי למטבח, וגיליתי שהיא הכינה לי גם תה עם לואיזה בקנקן, כמו שאני אוהב. מזגתי לעצמי כוס, ניגשתי אליה לחדר, דפקתי על הדלת הפתוחה, אמרתי לה תודה ונתתי לה נשיקה בלחי.
***
גודיס, אלילתי, העירה לי פעם, שאני לא יודע לדרג כעסים. יש לי לב רחב ביותר, ואני נכון לעבור על הרבה דברים לסדר היום, אבל ברגע שעוברים את הגבול, אני מגיב באופן חריף. לטענתה הצודקת של גודיס, צריך לדרג את הנושאים שעליהם לא עוברים לסדר היום, ולכל מדרגה, להגיב בחומרה המתאימה. אצלי, לצערי, יש מעט מדי מדרגות.
***
בכל מקרה, עכשיו הסדר בבית הושב על כנו, וכל יושבי הבית מסודרים בשלשות וצועדים בסך בסדר מופתי, לפחות כמו פרחי טיס במסדר כנפיים. מה שלדעתי מקרין רבות, לטובה כמובן, גם על היחסים בין הגננת לאמא שלה, שהשתפרו ביותר.
ובכלל, אני גיליתי, שכאשר כל אחד יודע את מקומו, מה הגבולות שלו, מה הוא נדרש לעשות, באופן ברור, הכל נהיה הרמוני, נעים, ושליו.
אני אוהב ככה, שהכל מסודר ומתוקתק.
נעים.
***
אולי הגיעה השעה, לפתוח לאמא של הגננת כרטיס בכלוב, ולתת לה חובת כתיבת בלוג יומי. איכשהו אני משוכנע, שצ'יק צ'ק גם העברית שלה תשתפר פלאים. כשאני חושב על זה, הניק, אמא של הגננת, נשמע לי מתאים. ;-)
לפני 15 שנים. 1 במאי 2008 בשעה 7:31
